בש"פ 8955/12 שמעון שימול נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט

נ' אבו טהה ) במ"ת 1826-08-12 מיום 2.12.12 בגדרה נדחתה בקשת העורר להקלות בתנאים המגבילים שהוטלו עליו בחלופת המעצר – באופן שיותר לו לעבוד.

2.

בחודש אוגוסט 2012 הוגש כתב אישום כנגד העורר ובו מיוחסות לו עבירות אינוס ועבירות מעשים מגונים. על פי המתואר, בליל 15.6.12 בילתה א.ב. (להלן: המתלוננת ) בחתונה ולאחר מכן במועדון בעיר נתיבות. כאשר ביקשה לשוב לביתה, בסמוך לאחר השעה 3:00, הבחין בה העורר בעת שהיה ברכבו והציע להסיעה לביתה. המתלוננת אשר הכירה את העורר נענתה להצעה. כאשר הבחינה כי הם אינם נוסעים לביתה, שאלה על כך את העורר אשר השיב לה כי ברצונו לשוחח איתה. העורר עצר את רכבו בחניית בריכת השחייה בנתיבות שם ביצע במתלוננת מעשים מגונים חרף התנגדותה במילים ובמעשים ואף החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. המתלוננת ביקשה מהעורר כי ישיב אותה לביתה שם ממתינים לה ילדיה אולם העורר נסע למקום אחר ושם ביצע בה מעשה אינוס נוסף כשהוא מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בגין מעשים אלה מיוחסות לעורר שתי עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן מספר עבירות מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג1) לחוק.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשתה של המדינה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו אולם שבוע לאחר מכן שוחרר העורר, בהסכמת המדינה, לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. בהחלטה נקבע כי העורר ישהה במעצר בית מלא בביתו בנתיבות, תחת פיקוחן של שתי ערבות לסירוגין וכן תחת פיקוח אלקטרוני. נאסר על העורר ליצור כל קשר עם המתלוננת. כמו כן, הוטלו ערבויות – הן ערבות עצמית והן ערבות צד ג' – בסך כולל של 50,000 ₪. בסוף חודש אוקטובר 2012 הגישו באי כוח העורר בקשה לעיון חוזר, לשם הקלה בתנאי שחרורו של מרשם. במסגרת הבקשה עתר העורר להתיר, תחת פיקוח, את יציאתו לעבודה במאפיה שבבעלותו בין השעות 5:00 – 22:00 מדי יום, וכן להסיר את האיזוק האלקטרוני בו הוא מצוי. מטעם שירות המבחן הוגשו שני תסקירי מעצר. התסקיר הראשון התבסס על שיחות שנערכו עם העורר, עם אשתו, עם אביו ועם מפקח שלישי. התסקיר השני התבסס על שיחה שנערכה עם המתלוננת וכלל גם התייחסות לבקשת ההקלות הספציפיות אותן ביקש העורר. בסיכומו של התסקיר לא באה קצינת המבחן בהמלצה לשינוי בתנאי שחרורו של העורר. בהחלטתו מיום 2.12.2012 שקל בית המשפט קמא (מפי כב' השופט נ' אבו טהה ) את צרכיו של העורר ואת נימוקי הסנגוריה בזכות ההקלות, ולמולם את הערכת מסוכנותו של העורר והחליט לדחות את הבקשה.

3.

על החלטה זו מונח הערר שלפניי. באת כוחו של העורר טענה כי מצבו הכלכלי של מרשה הולך ומידרדר על רקע הקושי להמשיך ולנהל את הפיצוציה והמאפייה שבבעלותו כל זמן שהוא שוהה במעצר בית מלא. נטען כי מאז מעצרו של העורר חדלה אשתו לעבוד ובכך העמיק אף יותר הקושי הכלכלי בו מצויים בני הזוג. הסנגורית הדגישה את העובדה כי העורר הקפיד על תנאי שחרורו עד כה בלא שניצל לרעה הקלות שניתנו לו כגון יציאה לאירועים משפחתיים וטיפולי שיניים. ובכך קטן החשש מפני מסוכנות הנשקפת מפניו.

כנגד זאת, טען בא כוח המדינה כי מהעורר נשקפת מסוכנות שלא ניתן יהיה לאיין בתנאים קלים מהתנאים בהם הוא מצוי כעת. לדבריו, יציאתו של העורר לעבודה תרוקן מתוכן את מעצר הבית בו הוא אמור לשהות. התובע הפנה בדבריו לעברו הפלילי של העורר הכולל עבירות רכוש ואלימות וכן כתבי אישום התלויים ועומדים בעניינו. יש בנתונים אלה, לשיטתו, כדי להגביר את החשש מפני מסוכנותו של העורר. זאת בנוסף לאמור בתסקירים אשר עמדו על הקושי בהצבת גבולות חיצוניים ופנימיים, על חששותיה של המתלוננת ועל חולשת הפיקוח המוצע.

4.

לאחר עיון בהחלטות שהתקבלו בעניינו של העורר ובתסקירי שירות המבחן אינני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. רמת הסיכון הנשקפת מהעורר נשענת על שלוש רגליים. הראשונה , חששותיה הממשיים של המתלוננת מפני פגישה מכוונת או אקראית בעורר, בבית המאפה הממוקם במרכזה של העיר או בדרכו אליו וממנו. לדבריה, מקורם של חששות אלו אינם ברובד הסובייקטיבי בלבד. כפי שכתוב בתסקיר: "מאז שחרורו לחלופת מעצר שרויה בפחד שמא תשוב ותפגוש בו... לדברי המתלוננת מאז הגשת התלונה כנגד שמעון חווה הטרדות מצד מקורביו... ולדבריה לפני כשבוע לערך פרצו לביתה ודרשו ממנה לבטל את התלונה כנגד שמעון... תחושות אלה מתעצמות לנוכח העובדה כי מתגוררים באותה עיר קטנה וכי קיים לחץ סביבתי כלפיה... שבה והביעה את חששה מפגיעה של שמעון כלפיה... הקלה בתנאי שחרורו של שמעון כך שישוב לעבוד בחנויות בעיר מגוריהם ימנע ממנה להגיע למרכז ולהסתייע בשירותים הנמצאים שם". השנייה , מסוכנותו האישית של העורר עצמו. ממסוכנות זו התרשמה קצינת המבחן אשר קבעה בשני התסקירים כי "בבואנו להעריך את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות בעניינו של שמעון לקחנו בחשבון את התרשמותנו ממאפייני אישיותו של שמעון כמפורט: ... קושי בוויסות ושליטה על דחפיו, קושי לעמוד בגבולות חיצוניים וקושי בהצבת גבולות פנימיים להתנהגותו, חוסר אמפטיה והבנה לצרכי האחר, מניפולטיביות ומערכת ערכים שולית". מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי של העורר אשר לחובתו הרשעות בעבירות אלימות ורכוש. והשלישית , חולשתו של הפיקוח המוצע. שירות המבחן קיים שיחות עם שלושה מפקחים ובהם אשתו של העורר, אביו וחברו, וקבע לגבי שלושתם כי הם בעלי עמדות מגוננות כלפי העורר וכי אינם מהווים דמות סמכותית ומציבת גבולות עבורו. רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהעורר היא תוצר של שלוש רגליים אלו במקובץ. אמנם, חששותיה הסובייקטיביים של מתלוננת, לו עמדו לבדם, אין בהם בהכרח די כדי להותיר נאשם במעצר ואף לא במעצר בית מלא. למשל, במקרה המתאים, יש בכוחה של מסוכנות נמוכה או פיקוח אפקטיבי כדי להפיג חששות אלה ולהביא לאיזון הולם בין זכויותיו של הנאשם לזכויות נפגע העבירה. אולם לא אלה הם פני הדברים בתיק שלפנינו.

המקרה שלפנינו מתאפיין בכך שבכל אחד משלושת הפרמטרים נוטה הכף שלא להקל בתנאי השחרור. תנאי השחרור להם כפוף הנאשם אכן מציבים אותו בקושי כלכלי ניכר. גם בית המשפט קמא לא אטם אוזניו משיקול זה, וכפי שנאמר בהחלטתו: "ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצורכי מחייתו מלמדת אותנו כי אף שמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר יש לנסות במקרים הראויים לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר" (עמ' 5 להחלטה מיום 2.12.2012). יחד עם זאת, שילוב חששות המתלוננת, מסוכנותו האישית של העורר והיעדר פיקוח אפקטיבי מלמדות כי התכלית העומדת ביסוד מעצרו של העורר – מניעת או צמצום הסיכון הנשקף ממנו – אינה ניתנת להשגה בשלב זה בהינתן ההקלות אותן מבקש העורר. על כן, האינטרס הציבורי שביסוד עילת שחרורו של העורר בתנאים מגבילים גובר על האינטרס המצדד בהקלה שתאפשר את יציאתו לעבודה.

להשלמת התמונה יצויין שבמסגרת החלטתו כתב בית המשפט המחוזי כי לא השתכנע "בשלב זה שיש מקום לשינוי תנאי השחרור בערובה וזאת מהטעמים המפורטים... והן בשים לב כי לא חלף זמן ניכר מיום השחרור בערובה". אכן, סמיכות הזמנים בין השחרור לבין מועד הגשת הבקשה וההכרעה בה מחזקת את המסקנה שיש לדחות את הבקשה. אין בכך להביע עמדה היה ותוגש בקשה חדשה בעתיד. ברם, היה ותוגש בקשה כזו, נכון יהיה לבחון את עמדת המתלוננת לרבות שקילת גביית הודעה היה ותטען ללחצים סביבתיים נוספים, זאת כמובן אל מול טענות העורר.

5.

הערר נדחה.