בש"פ 8957/12 יאיר זוהר נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 12240-12-12, כב' השופטת ר' לורך ) , אשר קיבל ערר של המדינה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (במ"ת 36581-09-12, כב' השופט מ' מזרחי ).

2.

על פי כתב האישום, המבקש התפרץ בשעת לילה אל ביתם של המתלוננים דרך החלון, נטל שטר של 100 ₪ ומספר שרשראות זהב ונמלט. שוטר שהגיע למקום, לאחר שהוזעק על ידי השכנים, הבחין במבקש כשהוא רץ. השוטר רדף אחרי המבקש, תוך שהוא צועק לעברו "עצור משטרה". המבקש המשיך לרוץ, עד שנלכד בסופו של דבר על ידי השוטר. על גופו נמצאו הפריטים הגנובים. בגין מעשים אלו הואשם המבקש בעבירות של התפרצות לבית מגורים (לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין), גניבה (לפי סעיף 384 לחוק) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק).

ביום 27.9.2012 הורה בית משפט השלום ברחובות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. נקבע כי יש די ראיות לכאורה לאשמתו של המבקש, ובכלל זאת הניסיון להימלט מהשוטרים, הימצאות הפריטים הגנובים על גופו בסמוך לאחר הגניבה, והעובדה שפריטי הלבוש של המבקש תאמו ברובם את התיאור שמסרו השכנים שהזעיקו את השוטרים. מהות העבירה מצביעה על המסוכנות הנטענת, ולכך מצטרף עברו הפלילי המכביד של המבקש.

ביום 16.10.2012 הורה בית משפט השלום בראשון לציון על הגשת תסקיר מעצר. בתסקיר צוין כי המבקש הורשע בעבר במספר רב של עבירות רכוש, אלימות וסמים, וריצה חמישה עונשי מאסר – אשר האחרון שבהם הסתיים במרץ 2012. במהלך השנים 2006-2008 הוא היה תחת פיקוח שירות המבחן והשתתף בטיפול קבוצתי במרכז למניעת אלימות, אך בעודו משתתף בתוכנית הוא נעצר בגין סחיטה באיומים ונשלח לעונש מאסר ממושך. לנוכח זאת, שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון רב להישנות התנהגות עבריינית בעתיד.

במסגרת התסקיר נבדקה חלופה אחת שהוצעה בשעתו, ברם שירות המבחן לא התרשם כי זו תוכל להפחית את רמת הסיכון של המבקש. בהמשך הוגש תסקיר משלים, שבו נבחנה חלופת מעצר אחרת ב"בית ירדן". זהו מוסד בבעלות פרטית, אשר מציע לנאשמים חלופת מעצר בפיקוח תמורת תשלום. בתסקיר המשלים צוין כי השהות במקום אחד של עצורים בעלי רמות סיכון שונות עשויה ליצור או להגביר מצבי סיכון. כן צוין שהטיפול שניתן לעצירים במקום איננו טיפול ייעודי מתאים, ושלא מתבצע מעקב צמוד על הביקורים והשימוש בטלפון ובמחשב. ספציפית, ביחס למבקש, בתסקיר המשלים לא הומלץ לשחרר אותו לחלופה המדוברת. זאת בהתחשב בעברו הפלילי המכביד, וברמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות בלתי חוקית.

ביום 5.12.2012 הורה בית משפט השלום בראשון לציון לשחרר את המבקש לחלופת "בית ירדן", לאחר שהתרשם כי מדובר במוסד רציני שמנהל סדר יום קבוע למשתכנים בו. מנהל המקום אף הותיר על בית המשפט רושם אמין ביותר. בית המשפט העיר כי אמנם המבקש הוא בעל עבר פלילי מכביד, ברם יש להעניק לו הזדמנות נוספת. לנוכח זאת הוחלט לשחרר את המבקש למעצר בית ב"בית ירדן", בפיקוח מנהל המקום ובתנאי איזוק אלקטרוני.

ביום 6.12.2012 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי, על מנת להורות על שחרור המבקש לחלופה, יש להשתכנע כי הוא ראוי לאמון. ברם עברו הפלילי של המבקש מלמד כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. מעבר לכך, ישנו קושי מובנה בסוג החלופה המוצעת, שהיא מעין "הפרטה" של בית המעצר, בין היתר בשל הפגיעה בעקרון השוויון ובשל ניגוד העניינים הפוטנציאלי אצל מנהלי המוסד. לנוכח זאת הורה בית המשפט המחוזי כי המבקש ייעצר עד תום ההליכים נגדו. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

במסגרת הבקשה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לכך שלפי כתב האישום מדובר בעבירת התפרצות אחת בלבד, בלא שימוש באמצעים מתוחכמים ומבלי שנגנב רכוש בעל שווי רב. בנוסף לא ניתן משקל לכך שאין לחובת המבקש מאסר מותנה, ושהוא מעולם לא הורשע בעבירה זהה שעניינה התפרצות לדירה. הודגש גם שבית משפט השלום התרשם לחיוב מחלופת "בית ירדן" המוצעת וממנהל המקום. באשר להסתייגות העקרונית מדגם זה של חלופת מעצר, מבאר המבקש כי כל חלופת מעצר היא מעין הפרטה ושממילא אין כל מניעה שהמשטרה תיכנס ל"בית

ירדן" ותוודא שתנאי השחרור מתקיימים.

4.

עובדות המקרה מלמדות כי אין מקום להתערב בהחלטה לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו. אמנם כתב האישום שהוגש נגדו מתמקד בעבירות רכוש "בלבד", אך כפי שנפסק בבית משפט זה אין בכך בהכרח כדי לאיין את המסוכנות שעשויה לאפיין נאשם. אמנם אין חזקה סטטוטורית למסוכנות בעבירת התפרצות, אך העובדות של העושה והמעשה עשויות במקרה המתאים למלא את הדרישה. במקרה דנא, האישומים כנגד המבקש מצטרפים לעבר פלילי מכביד, אשר כולל בין היתר ריצוי מספר עונשי מאסר בפועל. המעשים שבמוקד כתב האישום הנוכחי, אשר הוכחו לכאורה, בוצעו חודשים ספורים בלבד לאחר שהמבקש שוחרר ממאסר ממושך. אותו מאסר נגזר על המבקש בגין עבירות אלימות שהוא ביצע בעודו מצוי תחת פיקוח שירות המבחן, וגם לכך יש משקל. מכאן שאף עונשי המאסר שהוטלו על המבקש לא הרתיעו אותו מביצוע עבירות נוספות. לנוכח נתונים אלו, אינני מוצא מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי החלופה המוצעת לא תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

ער אני לכך שחלופת מעצר מן הסוג המוצע עשויה לעורר גם מספר שאלות עקרוניות. ברם, כפי שהוסבר, נסיבות המקרה דנא מצביעות על כך שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להותיר את המבקש במעצר. ממילא אין צורך לקבוע מסמרות באותן שאלות עקרוניות שנוגעות לטיב החלופה המוצעת. יוזכר כי בית המשפט המחוזי לא קבע עמדה עקרונית בסוגיה, אלא פסק שגם אם יניח שחלופה כזו עשויה להתאים למקרה מסוים, אין זה נכון לעניינו של המבקש.

5.

בשל כל אלה, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה. אין בשוני בתוצאה בין בית המשפט המחוזי לבין משפט השלום לבדו כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

6.

הבקשה נדחית.