בש"פ 896/00 יחיא טורק נ. מדינת ישראל

העורר מואשם יחד עם ארבעת אחיו בקשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות וגניבה, היזק בזדון ו120- עבירות של גניבה. לפי כתב-האישום, קשרו החמישה, ועימם אמיר כהן (להלן: אמיר) ואדם נוסף, קשר לפרוץ לסניף בנק-המזרחי בחולון, ולגנוב את תכולת הכספות שבחדר הכספות של הבנק.

הקשר הוצא אל הפועל, כך נטען בכתב-האישום, לאחר פעולות הכנה מרובות, ביניהן פריצה למקלט בבניין-מגורים סמוך לבנק, שבירת חלק מקיר המקלט הפונה אל חדר הכספות, וחפירת מחילה לעבר קיר קומת המרתף של הבנק. על-פי הנטען, שניים מהשותפים לכתב-האישום חדרו לחדר הכספות בבנק, פרצו ל120- כספות, וגנבו מתוכן מליוני דולרים, ארבעה אקדחים ותכשיטי זהב.

לבקשת המדינה, נעצרו החמישה עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לאשמתם. הראיה העיקרית נגד העורר הינה עדותו של אמיר, השותף לעבירה. אמיר סיפר למדובב, כי לצורך ביצוע הקשר מסר העורר לידי אחיו את מכשיר הטלפון הנייד של אשתו, ואף התחלק עם שאר הנאשמים בשלל לאחר הפריצה. אמיר הסביר, כי הכסף ניתן לו, הגם שלא השתתף בפריצה, משום שידע על התכנון ובשל הכבוד שרכשו לו אחיו.

בית-המשפט המחוזי סבר, כי בדברים אלה, ככל שנוגעים הם לעובדות המתוארות בהם, יש כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת העורר, ולנוכח העבר הפלילי של כל החמישה, הורה בית-המשפט על מעצרם. מכאן הערר שבפניי, בגדרו טען העורר, כי דברי אמיר מבססים עבירת קשר אחת, ובכך אין עילה למעצר עד תום ההליכים.

טענה זו יש לדחות: ראשית, קשר לפשע עצמו יכול להיות עילה למעצר, אם אמנם מלמד הוא על מסוכנות הנאשם. שנית, והוא העיקר בענייננו, גם אם נפרש את דבריו של אמיר על-פי הפירוש הנוח ביותר האפשרי לעורר, עדיין יהיה בהם כדי להצביע על היותו שותף לעבירה, למצער בדרגה של מסייע, שכן, כאמור לעיל, הוא סיפק מכשיר טלפון נייד לצורך ביצוע העבירות הנדונות.

כך גם לא מצאתי מקום לקבוע לעורר חלופת-מעצר, וזאת לנוכח עברו הפלילי המכביד, הרצוף הרשעות בעבירות רכוש וסמים. זאת ועוד, השלל ברובו טרם נתפס, וקיימת אפשרות כי השותפים לעבירה, לרבות העורר, יעשו צעדים להעלמתו.

אשר-על-כן, אני דוחה את הערר.