בש"פ 8972/08 מחמוד עבאס נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' שיף ) מיום 26.8.2008 במסגרת ב"ש 3268/08, בה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים התלויים ועומדים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום במסגרתו הוא מואשם בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות – שתיהן ביחס לאישתו מזה עשרות שנים, ואם תשעה מילדיו. על פי המיוחס לעורר בכתב האישום, באחד מימי הקיץ האחרון, בעודם נוסעים ברכבם, נתגלע סכסוך בין בני הזוג, במהלכו ירד העורר מן הרכב. אישתו

(להלן: סמירה ) נמלטה מן המקום ברכב. בהמשך, משהגיע העורר בשעת ערב מאוחרת חזרה לביתם, היכה את סמירה באמצעות את חפירה או מגרפה שהיו בבית, ובעשותו כך שבר את יד ימינה וגרם לה חתך בברך ימין. ביום המחרת, בעודם נוסעים ברכבם פעם נוספת, ביחד עם שתיים מבנותיהם, נתגלע שוב ריב בין בני הזוג, והעורר הורה למתלוננת לעצור את הרכב. משעצרה את הרכב, שלף העורר מקל שנמצא ברכב, והחל מכה את סמירה בראשה ובידה השמאלית.

3.

בד בבד עם כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 4.8.2008 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל ) על הכנתו של תסקיר מעצר בעניינו של העורר. ביום 26.8.2008 ניתנה החלטתו הנזכרת של כב' השופט א'

שיף , שהיא הנתקפת בפניי, במסגרתה התקבלה בקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ונדחתה חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, שעיקרה שהייה בבית בתו הבוגרת ובעלה בכפר גוש-חלב (ג'יש). בהחלטתו, קבע בית המשפט הנכבד קמא, לאחר עיון בצילום תיק החקירה שהוגש לעיונו, כי למרות כפירתו של העורר במיוחס לו, יש ראיות לכאורה המקימות יסוד סביר להרשעתו בדין, וזאת בעיקר לאור ההודעות שמסרו במשטרה: אשתו, המתלוננת; אחת משתי בנותיו שנכחו ברכב בעת האירועים; ועדה אחרת, שאינה בת המשפחה. עוד קבע בית המשפט הנכבד קמא כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים מסוכנות של ממש, והזכיר כי בתו הנזכרת של העורר נעלמה. לבסוף, בהסתמכו על תסקיר המעצר שהוגש על ידי שירות המבחן, קבע בית המשפט הנכבד קמא כי אין לקבל את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר בבית בתו הבגירה, וזאת בשל החשש כי בתו זו, ואף בעלה, לא יוכלו לשמש דמויות סמכותיות כלפי העורר ולמנוע ממנו להפר את תנאי חלופת המעצר. לאור כל האמור, קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.

על החלטה זו מוגש הערר שלפניי. בעררו טוען העורר כי טעה בית המשפט קמא בהורו על מעצר העורר עד תום ההליכים, שכן עוצמת הראיות בתיק לא מצדיקה את מעצרו. זאת ועוד: העורר טוען כי בית המשפט קמא לא בחן בצורה עניינית את חלופת המעצר שהוצגה לו, ומיהר להגיע אל המסקנה כי במקרה זה אין להסתפק בחלופת מעצר. זאת – מבלי לחקור את הערבים / המפקחים המוצעים. בהקשר זה מזכיר העורר כי בעוד הוא וסמירה מתגוררים בכפר נחף, הרי שחלופת המעצר המוצעת היא בג'וש חלב, ולפיכך ניתן היה לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות התקנת איזוק אלקטרוני על העורר, כפי שסבר, אך לא המליץ , שירות המבחן. עוד טוען העורר כי טעה בית המשפט קמא בהתעלמו ממצבו הרפואי הקשה הנטען של העורר, ומן העובדה כי עברו הפלילי של העורר נקי יחסית, מלבד עבירת איומים כלפי עובד ציבור משנת 2006. לבסוף טען העורר כי מעצרו עד כה המחיש לו היטב את חומרת המעשים המיוחסים לו, והוא מבין היטב מה מצפה לו באם יפר את מעצרו, וגם בכך יש כדי להפחית את מסוכנותו.

5.

גם בדיון לפניי, שנערך ביום 4.11.2008, מיקד בא כוחו של העורר את טיעוניו בחלופת המעצר, תוך שהוא יוצא מנקודת הנחה כי עילת מעצר קיימת. בא כוח העורר טען כי אמנם המדובר בתיק של אלימות במשפחה, ואולם אין מסוכנותו של העורר נוגעת לכל בני משפחתו, אלא היא מתייחסת לאישתו, המתלוננת, בלבד, ומשכך ניתן להפיג מסוכנות זו באמצעות חלופת המעצר המוצעת. לעומת זאת, באת כוח המדינה טענה בפניי כי

תמונת המצב המצטיירת מדו"ח שירותי הרווחה הינה כי מדובר במצב של אלימות מתמשכת, וכי אשת העורר, אשר ביקשה לחזור בה מתלונתה נגד העורר, לוקה ב-'תסמונת האישה המוכה'. עוד טענה באת כוח המדינה כי חלופת המעצר המוצעת אינה טובה, באשר למעשה היא אינה רחוקה כלל מביתה של המתלוננת, מה גם ששירות המבחן לא המליץ על חלופת מעצר זו.

6.

דינו של ערר זה להידחות. לא מצאתי ממש בטיעוניו המלומדים של

בא כוח העורר, ואין מנוס מן המסקנה כי חלופת המעצר המוצעת אכן אינה הולמת, הן בשל הקירבה הגיאוגרפית בין החלופה המוצעת לבין מקום מגוריה של המתלוננת, אך בעיקר בשל קביעותיו של שירות המבחן כי המפקחים המוצעים לא יוכלו להפעיל מרות וסמכות ביחס לעורר. לא למותר להזכיר בעניין זה כי לפחות בחלק מחומר החקירה שהוצג לי עולה האפשרות כי אלימותו של העורר הופעלה לא רק ביחס לאשתו, אלא גם ביחס לבתו, שנמסר לי בעת הדיון כי עודנה נעדרת ואין איש יודע את מקום הימצאה.

7.

סיכומו של דבר - הערר נדחה. מאליו מובן כי אם וכאשר יעלה בידי העורר להציע חלופת מעצר אחרת, הוא יהיה רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר לערכאה הדיונית. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין באמור כאן כדי להביע דעה ביחס לצורך בהיענות לחלופת מעצר שכזו, אם תוצג, ובנושא זה תחליט הערכאה הדיונית - כטוב בעיניה.