בש"פ 8981/06 מדינת ישראל נ. פלוני

בפני ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) בב"ש 60190/06 מיום 1.11.2006, אשר קיבל את עררו של המשיב על החלטת בית-משפט השלום בפתח-תקווה מיום 21.9.2006.

5129371

ביום 7.9.2006 הוגש לבית-משפט השלום בפתח-תקווה כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו חמישה אישומים שונים בעבירות של מעשים מגונים, לפי סעיפים 348(ג) ו-348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) ותקיפה, לפי סעיף 379 לחוק.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-משפט השלום בפתח תקווה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בתאריך 21.9.2006 קיבל בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' עטר) את הבקשה, לאחר שעיין בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המשיב. בהחלטתו ציין בית-המשפט, כי התרשם מהמלצת על שחרור המשיב לחלופת מעצר תחת פיקוח הוריו ובאיזוק אלקטרוני, ומתיאורו את המשיב כנער צייתן וממושמע וממשפחה נורמטיבית. יחד עם זאת, ועל-אף שהמדובר בקטין, קבע בית-המשפט, כי שירות המבחן לא הביא לידי ביטוי את מסוכנותה של התנהגות המשיב, אשר ארב לנשים באקראי והתנפל עליהן תוך שימוש בכוח בכדי לבצע זממו. משלא נמצאה חלופת מעצר חוץ ביתית מתאימה, קבע בית-המשפט, כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

על החלטתו של בית-משפט השלום, הגיש המשיב ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 1.11.06 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד רוזן) את הערר. בפני בית-המשפט המחוזי הובא תסקיר משלים מאת שירות המבחן, ממנו עולה כי המשיב הינו נער חיובי, ממושמע, ללא עבר פלילי או בעיות אחרות בתפקודו, המגלה הבנה ונכונות לשתף פעולה. לאור האמור בתסקיר, נוכח גילו הצעיר של המשיב והאפשרות להפיג את מסוכנותו לרמה סבירה באם ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, מצא לנכון בית-המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר בית מוחלט תחת פיקוח הוריו. כן חויב המשיב להפקיד ערבות עצמית וערבות צד ג' של אחד המפקחים בסך של 50,000 ש"ח ופיקדון כספי בסך של 15,000 ש"ח. על המשיב נאסר ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מבין המעורבים בפרשה, וכן הוחלט כי הוא ישוחרר אך ורק באזיקים אלקטרוניים.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת בא-כוח העוררת, טעה בית-המשפט המחוזי מששחרר את המשיב לחלופת מעצר מבלי שניתן מענה הולם למסוכנותו ומבלי שנתבררה די הצורך מידת יכולתו לשלוט במעשיו. בהקשר זה מדגישה העוררת את חומרת המעשים המיוחסים למשיב, תוך שהיא טוענת כי אין בתנאי השחרור שקבע בית-המשפט המחוזי כדי למנוע מן המשיב מלהמשיך ולבצע מעשים מהסוג המיוחס לו. עוד נטען על-ידה כי בית-משפט קמא לא נתן משקל מספיק לחומרת הפגיעה של המשיב בתחושת הביטחון ובחירות האישית של המתלוננות. כן צויין על-ידה, כי הודאותיו של המשיב, אשר היו כרוכות בהתחמקויות ובשקרים בהודעותיו במשטרה, אינן מצביעות על לקיחת אחריות על המעשים המיוחסים לו, וכי הוא אמנם קטין אך הינו על סף הבגירות. לבסוף, מעלה העוררת את החשש, כי ביטחון הציבור ייפגע וכי המשיב ישוב על מעשיו בצורה ובאופן שלא תוכל חלופת המעצר להתמודד ולמנוע.

מנגד, באת-כוח המשיב סומכת ידה על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, תוך שהיא מבהירה כי המשיב הינו קטין, ללא עבר פלילי המתואר כאדם נורמטיבי. כן מדגישה היא את חלוף הזמן מאז העבירה האחרונה ואת חרטתו והתנצלויותיו של המשיב. באופן כללי, מתארת היא את המשיב כאדם נורמטיבי, הסובל מבעיה בתחום המיני, אשר הוא מכיר בה ובצורך בטיפול בה. בד בבד, מעלה באת-כוח המשיב את החשש להכנסת המשיב אל מעגל העבריינות והאלימות, בחשיפה הכרוכה במעצר ממושך ומנגד, את האפשרות לטיפול ושיקום בחלופת המעצר הראויה שנמצאה לו, בחיק משפחתו הנורמטיבית והמסורה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

מבלי להמעיט בחומרת העבירות המיוחסות למשיב, לאור העובדה שמדובר בקטין, אשר שירות המבחן מתארו כצייתן וממושמע, ולאור האפשרות הסבירה לטיפול ולשיקום, אני מחליט לאמץ, באופן כללי, את החלטת בית-המשפט המחוזי. ברם, על-מנת להביא לצמצום נוסף של החשש למימוש מסוכנותו של המשיב בעת הזו, הריני מוצא צורך בהידוק הפיקוח הצמוד עליו.

סוף דבר: הערר נדחה. יחד עם זאת ולאור חומרת העבירות המיוחסות למשיב, אני מוצא לנכון להוסיף מפקח נוסף על אלה שנקבעו בהחלטת בית-המשפט המחוזי. המשיב יהא נתון לפיקוחם של שניים מתוך שלושת המפקחים בכל שעות היממה.

התיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי, וזאת על מנת לאפשר למשיב להמציא תצהיר מאת המפקח הנוסף. המשיב יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי מתבקש לקבוע את הדיון בפניו בהקדם האפשרי, וזאת לפי תפוסת יומנו.