בש"פ 8982/05 מאיר אברגיל נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ג' קרא) ציווה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. הערר שבפניי מופנה כנגד החלטת המעצר.

2.בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא מואשם העורר בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום כולל שני אישומים. האישום הראשון עוסק באירוע שהתרחש ביום 19.7.05, בגן ציבורי בבת-ים. שני עובדים זרים, אזרחי סין (להלן - המתלוננים), נשדדו על ידי שני אנשים שהציגו עצמם בכזב כאנשי משטרה. שני המתחזים היכו את המתלוננים, נטלו ארנק של אחד מהם ובו 1,500 ש"ח ו-150 דולר ואילו מהאחר נטלו השודדים כ-1,500 ש"ח. שני המתחזים הגיעו למקום האירוע במכונית כלשהי. לאחר ביצוע השוד, עזבו שני המתחזים את הזירה במכונית בה הגיעו למקום. אחד משני המתלוננים ניסה להיכנס למכונית. או אז עצרו השניים את כלי רכבם, יצאו ממנו והיכו את המתלונן האחר באמצעות מוט ברזל וגרמו לו לחבלות של ממש. אף השני, זה שניסה להיכנס למכונית, נפגע. באישום השני נטען, כי העורר זייף תעודת זהות של אחיו והתחזה באמצעותה כאחיו. למחרת השוד, איתרו אנשי משטרה בתל-אביב מכונית שמספר הרישוי שלה זהה למספר הזיהוי של המכונית בה הגיעו שני המתחזים למקום השוד בבת-ים. העורר הציג עצמו כאילו מדובר באחיו, וזאת תוך כדי הסתמכות על תעודת הזיהוי המזויפת.

3.בית המשפט המחוזי קבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות שבכתב האישום. הסניגור המלומד לא השלים עם קביעה זו. הוא העלה בערר טענות רבות, בין היתר, לעניין זיהוי כלי הרכב, זיהויו של הארנק שנלקח מאחד מן המתלוננים וזיהויו של העורר על ידי אחד מן המתלוננים, בלא שבמסדר נכח סניגור. כמו-כן, הועלו טענות נוספות שמגמתן הייתה להצביע על מחדלי חקירה.

4.התשתית הראייתית מבוססת בעיקרה על שלושה מרכיבים: הראשון, זיהויה של המכונית; השני, זיהויו של הארנק; והשלישי, זיהויו של העורר במסדר זיהוי תמונות.

זיהויה של המכונית בה הגיעו השודדים לזירת האירוע התבסס על מספר הרישוי, כפי שנמסר על ידי אחד מן המתלוננים ועל ידי איש מגן דוד אדום שהגיע למקום. מן החומר עולה, כי השניים מסרו את אותו מספר זיהוי לאנשי המשטרה. הרכב אותר, כאמור, למחרת היום ובו נמצא העורר. הסניגור המלומד העלה טענות שונות בכל הנוגע לזיהויה של המכונית. הוא ניסה להצביע על תמיהות שונות העולות מן החומר בכל הנוגע למסירת מספר הרישוי לאנשי המשטרה שהגיעו למקום השוד. כך למשל נטען, כי תיאורו של צבע המכונית על ידי אחד המתלוננים לא תאם במדויק את צבעה האמיתי. די אם נציין, כי האירוע התרחש בשעת לילה. הטענות שהעלה הסניגור בכל הנוגע לזיהוי המכונית, וכך אף טענות נוספות, אינן מכרסמות במידה משמעותית בתשתית הראייתית שהציגה המשיבה. יש להניח כי אותן טענות תבוררנה במהלך שמיעת הראיות.

כפי שצוין, השודדים לקחו ארנק מידיו של אחד מן המתלוננים. משעצרו אנשי המשטרה למחרת יום השוד את המכונית ובה העורר, הם מצאו בה ארנק. משום מה מסרו השוטרים את הארנק לידיו של העורר. ייתכן, על יסוד ההנחה שמדובר בארנקו שלו. בשלב מאוחר יותר נמצא הארנק מונח במכונית. המתלונן זיהה לאחר מכן את הארנק כארנקו שלו.

5.בצד התשתית שהוצגה עד כה סומכת המשיבה אף על כך שהעורר זוהה במסדר זיהוי תמונות שנערך למתלוננים. המסדר נערך בלא נוכחות סניגור מטעם העורר. העובדות הסובבות את מסדר הזיהוי יתבררו במהלכו של המשפט, כך יש להניח. מוכן אני לצאת מן ההנחה שנפל פגם בעריכתו של מסדר הזיהוי. לעניין סוגית המעצר, נכון אני אף להרחיק לכת ולהתעלם מהנתון בדבר תוצאות מסדר הזיהוי. החומר הראייתי הגולמי שבידי המשיבה, די בו על מנת שנאמר כי קיימות ראיות לכאורה גם אם מתעלמים ממסדר הזיהוי. די בשילוב של זיהוי המכונית עם מציאת הארנק במכונית וזיהויו של הארנק בכדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה. בוודאי שכך הוא, אם כוללים אנו במשוואה את העובדה שהעורר עשה שימוש בתעודת זיהוי מזויפת והתחזה כאדם אחר.

6.משמצאנו כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה, דינו של הערר להידחות. זאת, שכן קיימת עילת מעצר ואף אין זה מן הראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר. לעניין האחרון נציין, כי לעורר עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות מסוגים שונים, ביניהן, בריחה ממשמורת והפרת הוראה חוקית. יתרה מזו, העבירות בוצעו לכאורה בשעה שערעור שהגיש העורר בהליך אחר היה תלוי ועונש מאסר שנגזר עליו היה מעוכב.

7. הערר נדחה.