בש"פ 8982/14 מדינת ישראל נ. ראובן אשורוב

בקשה להארכת מעצרו של המשיב 3 (להלן: המשיב ) בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיבים ונאשם נוסף, הוגש ביום 12.1.2014 כתב אישום ל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, המייחס להם שורה של עבירות שבמרכזן פרשה של חטיפת מתלונן והחזקתו משך כיומיים, תוך שהם מכים אותו ומאיימים עליו ברצח בניסיון לסחוט ממנו כספים שהיה חייב כביכול, בגין הלוואה שנטל מהמשיב 1. בגין כך, יוחסו למשיבים, עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), חטיפה לשם רצח או סחיטה לפי סעיף 372 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 וסעיף 382 לחוק העונשין; כליאת שווא לפי סעיף 377 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין;

2.

מכתב האישום עולה כי המשיבים 2-1 הכניסו ביום 17.12.2013 את המתלונן בכוח לרכב בו נהג המשיב. במהלך הנסיעה המתלונן הוכה על ידי המשיבים 2-1, בהמשך נסעו המשיבים עם המתלונן למקומות שונים, הכו אותו, איימו עליו והורו לו להתקשר לבני משפחתו ולמכריו ולבקש מהם שיסייעו לו לפרוע את החוב מאחר שחייו תלויים בכך. בשלב מסוים הגיעו המשיבים לפארק, שם שתו וודקה וצרכו חומר הנחזה כסם מסוכן מסוג "קריסטל", לאחר מכן הסיעו המשיבים את המתלונן לביתו של המשיב, עברו לרכב אחר, נסעו לביתו של הנאשם הנוסף, המשיכו לחוף הים בראשון לציון, שם שתו וודקה וצרכו שוב חומר הנחזה כ"קריסטל". לפנות בוקר, שבו לביתו של המשיב, שם ישן המשיב במהלך הלילה ליד המתלונן על מנת למנוע ממנו להימלט.

למחרת התעוררו בני החבורה בסביבות השעה 12:00, העירו את המתלונן, והחלו להכותו כאשר המשיב מצטרף ומכה את המתלונן בראשו, בטנו ורגליו במקל של מטאטא. מכאן ממשיכים עוללות בני החבורה, שהמשיכו להסתובב במהלך היום עם המתלונן תוך שהלה מתקשר לבני משפחתו בבקשה שיגייסו כסף עבורו. למחרת, ביום 19.12.2013 תיאמו המשיבים להיפגש עם שותפו העסקי של המתלונן לשם הסדרת החוב. המשיבים הסיעו את המתלונן לביתו והורו לו להתקלח ולנוח טרם יגיעו לאסוף אותו לקראת הפגישה עם שותפו. המשיבים הזהירו את המתלונן לבל יתקשר למשטרה, באמרם כי המשיב "מאובחן פסיכיאטרי, הוא ייכנס לבאר יעקב ליומיים וישתחרר", כי המשיב יודע היכן גרים בני משפחתו של המתלונן ואם יעז להתלונן, ירצח המשיב את משפחתו. המשיבים עזבו את המקום, המתלונן נכנס לביתו, וסמוך לאחר מכן הגיעה המשטרה.

בעקבות מעשיהם של המשיבים נגרמו למתלונן המטומה על עצם האף, אדמומיות במצח, אודם ונפיחות באוזן ימין, רגישות באוזן שמאל, רגישות ואודם בברך שמאל ורגישות ודמומיות בצלעות. המתלונן סובל מכאבים באזור הראש, החזה והברכיים.

3.

הליכי המעצר :

הדיון בבקשת המעצר נדחה לבקשת המשיבים מספר פעמים. במהלך הדיון שהתקיים ביום 12.2.2014, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולמעצרו של המשיב. עם זאת, ציין כי חלקו של המשיב בכתב האישום קטן ורק בשלב מאוחר יותר הוא הופך להיות אקטיבי. בהחלטתו מאותו יום הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ביום 17.3.2014 הגיש בא כוח המשיב בקשה לעיון חוזר וביקש להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן לגבי המשיב. מתסקיר שירות מבחן מיום 10.4.2014 עולה כי המשיב מתקשה לווסת את התנהגותו, משתמש באלכוהול ובסמים, ועולה דפוס של הסלמה בהתנהגותו ואימוץ דפוסי התנהגות אלימים ועבריינים. עוד צוין, כי נראה שהמשיב מנותק מהשלכות התנהגותו וממצוקת המתלונן. לאור אלו, הוערכה רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה מצד המשיב, שתוצאותיה עלולות להיות ברמת מסוכנות גבוהה. אשר על כן, נמצא כי חלופות המעצר שהוצעו אינן מתאימות. התסקיר הועבר לתגובת הצדדים, אך המשיב לא הגיש תגובתו ולא ניתנה החלטה נוספת בעניינו.

4.

משחלפו תשעים יום, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב. בהחלטת השופט א' שהם מיום 5.1.2014, נתבקש בית משפט קמא לבחון אפשרות להוסיף מועדי דיונים עד לסוף שנה זו, באשר שלושה מהדיונים שנקבעו מצויים מחוץ לתקופת ההארכה המבוקשת. בהמשך לכך, ולאחר ש בית המשפט המחוזי קבע ישיבות נוספות בתוך תקופת ההארכה, הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

5.

ההליכים בתיק העיקרי : כתב האישום הוגש והוקרא ביום 12.1.2014. המענה לכתב האישום נדחה מספר פעמים לבקשת ההגנה, בין היתר, לשם הסדרת ייצוגם של חלק מהמשיבים, קבלת חומרי חקירה, בקשות למתן צווים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ומאחר שטרם הועברה תעודת חיסיון. ביום 18.5.2014 ניתן מענה מפורט לכתב האישום מפי באי כוח המשיבים והחלה שמיעת הראיות. עד כה, התקיימו שבע ישיבות הוכחות בהן נשמעה עדותם של 21 עדי תביעה, המתלונן סיים לאחרונה את עדותו הראשית והמשיבים החלו בחקירתו הנגדית. כעת, קבועים שלושה דיונים נוספים לימים 1.2.2015, 16.2.2015 ו-18.2.2015 וככל הנראה יהיה צורך בשתי ישיבות נוספות על מנת לסיים את שמיעת עדי התביעה.

להשלמת התמונה אוסיף כי הנאשם הנוסף בפרשה הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן וביום 10.11.2014 נגזר דינו.

משעומדת לחלוף תקופת הארכה הראשונה הוגשה הבקשה דכאן. אציין כי מעצרם של המשיבים 2-1 הוארך מעצרם בהסכמה.

6.

איני רואה צורך לחזור ולשנות את הלכות סעיף 62 לחוק המעצרים מבראשית ואומר בקצרה כי בית המשפט נדרש במסגרת הסעיף למלאכת איזונים בין זכותו של הנאשם לחירות, לבין האינטרס בשמירת ביטחון הציבור ורכושו. במסגרת איזון זה, יש ליתן משקל להתמשכות ההליך וקצב התקדמות ההליך אל מול המסוכנות הנשקפת מן הנאשם. בחלוף הזמן יש כדי להביא לשינוי נקודת האיזון וכידוע "ככל שמתארך ההליך המשפטי בעניינו של נאשם אשר שוהה במעצר, גובר משקלו של אינטרס חירותו של הנאשם ביחס לאינטרס שלום הציבור וביטחונו, וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם עובר להרשעתו" (בש"פ 552/13 מדינת ישראל נ' דלו , פסקה 5

(31.1.2013)).

האם הגענו לנקודה בה השתנה האיזון לטובת המשיב?

7.

התמונה הנגלית מכתב האישום מעידה על שימוש באלימות ובאכזריות לשם גביית חוב כספי, אם כי, לטענת הסניגור המלומד, המדובר במעשה חטיפה בעל מאפיינים מוזרים, כאשר המתלונן מסב עם חוטפיו לאכול במסעדה, ממתין להם ברכב עד שיחזרו, ואף נשלח על ידי החוטפים להסיע את אמו של אחד המשיבים לבית החולים.

על אף גילו הצעיר של המשיב, הוא צבר לחובתו שלוש הרשעות בעבירות של הסתתרות בבניין לביצוע פשע, תגרה במקום ציבורי ואיומים, וכבר ריצה עונש מאסר של ארבעה חודשים, לאחר שהופקע צו מבחן עקב אי שיתוף פעולה מצידו.

יש להצר על כך שהתביעה לא העידה את המתלונן בתחילת פרשת התביעה, ועד היום לא הסתיימה עדותו, למרות היותו העד המרכזי בפרשה. בנוסף, על פי קצב התקדמות המשפט נראה כי תידרש ארכה נוספת, מעבר לארכה הנוכחית. בהתחשב בכך, בהתחשב בגילו הצעיר של המשיב, ובהתחשב בכך שהוא עצור למעלה משנה, לא אכחד כי שקלתי להורות על שחרורו לחלופת מעצר לאחר שתסתיים חקירתו הנגדית של המתלונן. ברם, לאחר ששבתי ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, מצאתי כי עדיין לא הגיעה העת להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר. מהתסקיר עולה תמונה עגומה לפיה המשיב אינו מושך ידו מסמים ומשימוש באלכוהול, הוא פיתח דפוסי התנהגות אלימים ועבריינים ונראה כי חלופת מעצר לא תסכון להקהות את מסוכנותו, וכבר הוכח בעבר שלא עלה בידי אביו ואחיו להציב לו גבולות בהיותו תחת פיקוח שירות המבחן.

אשר על כן, נוכח המאפיינים הבעייתיים בהתנהגותו של המשיב, ולאור הערכת שירות המבחן לפיה נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות אלימה שתוצאותיה עלולות להיות ברמת מסוכנות גבוהה, איני סבור כי חלוף הזמן הביא לשינוי בנקודת האיזון, כך שלעת הזו אין מקום להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר בביתו.

8.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים החל מיום 10.1.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 21039-01-14 ב בית המשפט המחוזי מרכז-לוד.