בש"פ 8986/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר שהוגש על יסוד הוראת סעיף 35(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על הארכת מניעת מפגש בין העורר לבין סנגורו בחמישה ימים, שתחילתם ביום 26.12.2015 בשעה 08:01, זאת לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי ביצוע פעולות החקירה המתוכננות בקשר עם חקירת העורר עלול להיות משובש אם יותר לו להיפגש עם בא כוחו. יצוין, כי העורר, קטין כבן 17, מנוע מפגש עם בא כוחו מאז יום 16.12.2015, שאז החלה חקירתו. מדובר בהארכה רביעית של מניעת המפגש.

2.

הערר הוגש ביום 27.12.2015 בשעות הערב ונקבע לדיון ליום 28.12.2015 בשעה 16:30. זמן לא רב לפני מועד הדיון הודיע בא כוח העורר, עו"ד בן גביר, כי הוא ממתין לדיון בבית משפט השלום בפתח תקוה, דיון שאמור לעסוק בבקשה להארכת מעצרו של העורר ושל עצור נוסף. לפיכך ביקש עו"ד בן גביר לדחות את קיום הדיון

לשעות הערב. נוכח בקשה זו קבעתי כי הדיון יתקיים בשעה 18:00 ואם לא יעלה בידי עו"ד בן גביר להתייצב או לדאוג להתייצבות סניגור אחר תחתיו, יידחה הדיון למחרת בבוקר. בשעה 18:00 התייצב עו"ד דוד הלוי, אשר ייצג את העורר בדיון בפניי. בעת הדיון בערר טרם ניתנה החלטה בשאלת הארכת מעצרו של העורר, אך לאחר סיום הדיון עדכן בא-כוח המשיבה כי מעצר העורר הוארך עד ליום 31.12.2015.

לענין השתלשלות עניינים זו ראיתי לנכון להעיר, כי המגיש ערר דחוף (וכשמדובר בנושא של מניעת מפגש, ברי כי מדובר בערר שיש לקיים בו דיון סמוך לאחר הגשתו) אמור להיות ערוך ומוכן להתייצב בפני בית המשפט בהתראה קצרה. ככל שהדבר עלול שלא להסתייע, ואיני מקל ראש באילוצים ובקשיים המאפיינים את עבודת הסניגור, יש לדאוג מראש להעמדת סניגור חלופי, ולחלופין - להודיע מבעוד מועד לבית המשפט ולצד שכנגד על חוסר האפשרות להתייצב לדיון שנקבע. ככלל, אין מקום לבקשות דחייה המוגשות ברגע האחרון, שכן הדבר עלול לגרום לשיבוש סדרי העבודה ולביטול זמן חמור הן של בית המשפט והן של גורמי המדינה, ולמעשה מעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. לעיתים אין מדובר "רק" בביטול זמן, אלא גם בסיכול האפשרות לבצע מטלות שונות, במיוחד כאשר האחראים על החקירה מתייצבים בעצמם בבית המשפט.

עו"ד בן גביר יפרט עד ליום 3.1.2016 מה היו הנסיבות שהביאו לאי התייצבותו לדיון במועד המקורי שנקבע.

מכאן לגופו של הערר.

3.

בא כוח העורר טען בדיון, כי קיימת חשיבות לכך שמדובר בקטין, שזכויותיו כעצור וכחשוד רבות מזכויותיו של בגיר, וזכויות אלה אינן ממומשות ברובן כאשר נמנעת פגישה בינו לבין סניגורו. עוד ציין עו"ד הלוי, כי ניתן להתרשם מההחלטות שניתנו בקשר עם מעצרו של העורר, כי אין התקדמות של ממש בחקירה, עד כדי כך שהועלתה אפשרות שהמעצר לא יוארך עוד. לטענת הסניגור, מדובר בחקירה שאינה מניבה תוצאות והדבר צריך להישקל גם בקשר עם מניעת המפגש. מעבר לכך, ביקש עו"ד הלוי מבית המשפט כי יבחן האם אכן מניעת המפגש בין העורר לבית סניגורו דרושה לשם מניעת שיבוש החקירה, בפרט נוכח העובדה שמעורבים אחרים בפרשה נפגשו עם באי כוחם.

4.

עמדת המשיבה הוצגה בעיקרה בדיון שנערך במעמד צד אחד, בגדרו הוצג לבית המשפט מצב החקירה ופורטו בהרחבה הנימוקים המצדיקים, לדעת המשיבה, את דחיית הערר.

5.

אין ספק כי מניעת מפגש בין עצור לבית פרקליטו היא מהלך קשה שכרוכה בו פגיעה משמעותית בזכויות העומדות בדרך כלל לעצור. הפגיעה מתעצמת כשמדובר בקטין. עם זאת, מניעה כאמור אפשרית בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים בחוק. לאחר ששמעתי את הסברי נציגי המשיבה, שוכנעתי כי אכן המניעה דרושה במקרה דנא לשם מניעת שיבוש של החקירה המורכבת והסבוכה המתנהלת בעניינו של העורר. לפיכך איני רואה אפשרות לקבל את הערר. החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה מניעת המפגש תוארך לחמישה ימים מיום 26.12.2015 בשעה 08:01, או מיד לאחר שחרור העורר ממעצר, לפי המוקדם, תעמוד, אפוא, בעינה.