בש"פ 8996/02 מדינת ישראל נ. איבגי שרון

לפניי בקשה שלישית להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מ-1.11.02. נגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס, תקיפה ואיומים שבוצעו כלפי קטינה, שהיתה חברתו לחיים. ההחלטה לעצור את המשיב, לאחר הגשת כתב האישום נתקבלה בשל מסוכנותו אשר נלמדה הן מחומר הראיות והן מתסקיר מעצר שהוגש בעניינו. ערר על מעצרו של המשיב נדחה בבית משפט זה (השופט י' טירקל) ביום 5.12.01. ערר על דחיית בקשתו של המשיב לעיון חוזר נדחה בבית משפט זה (השופט י' אנגלרד) ביום 24.4.02. בדחותו את הערר ציין השופט אנגלרד כי: "מעשי העורר, כפי שעולים מפרוטוקול עדותה של המתלוננת חמורים ביותר. מדובר במסכת של התעללות כפייתית במתלוננת, שנמשכה מספר חודשים וכללה ארועים רבים של אלימות ואונס תוך איומים מתמידים על חיי המתלוננת".

משפטו של המשיב לא הסתיים בתוך תשעה חודשים ממעצרו, ולפיכך הוארך המעצר ב-90 ימים בידי השופט א' ריבלין, אשר קבע כי מסוכנותו של המשיב לא פחתה עם חלוף הזמן מאז מעצרו. ביום 3.9.02 האריך בית משפט זה (השופט א' גרוניס) את מעצר המשיב ב-60 ימים נוספים מתוך הנחה שבתקופה זו יינתן פסק הדין בעניינו, לאחר שהגשת הסיכומים במשפט הסתיימה ב-4.8.02. עתה מבקשת המדינה הארכה נוספת, כיוון שהסתבר כי טרם ניתנה הכרעת הדין. לדברי באת-כוח המדינה בעת הדיון, יש סיכוי רציני שפסק הדין יינתן בקרוב. הסניגור מתנגד להארכה המקובלת ומעלה טענות שונות, הן באשר לחולשת הראיות, על פי השקפתו, והן בשל חלוף הזמן. לטענתו יש בידו להציע חלופה הולמת אשר תבטיח את המתלוננת מפני המסוכנות שיוחסה למשיב. לאחר תום הדיון, הודיעה המדינה כי בינתיים נקבע תאריך להכרעת דין והוא נקבע ליום 10.11.02.

בנסיבות אלה, נוכח תיאור מסוכנותו הרבה של המשיב, בהתחשב במועד שנקבע להכרעת הדין, ובשים לב לכך שמדובר במשיב שהורשע כבר בעבר בעבירה מאותו סוג, אני נעתרת לבקשה ומאריכה את מעצרו של המשיב, אף כי לא לתקופה המבוקשת. מעצרו של המשיב יוארך לתקופה של 30 ימים מיום 1.11.02 או עד למתן פסק דין בתיק, הכל לפי המוקדם.