בש"פ 8999/10 נתי שרעבי נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.11.10 בעמ"ת 36993-11-10 (מפי כבוד השופט ז' כספי), לפיה התקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (מ"ת 38890-09-10 מפי כבוד השופטת נ' מימון שעשוע) לשחרר את העורר. הסנגורית מסתייגת מהחלטת בית המשפט המחוזי בנקודות הבאות: המארג הראייתי-נסיבתי; החלופה הראויה ומנטרלת המסוכנות שהוצגה על ידי העורר; אין סיבה לבכר את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי על פני החלטת בית משפט השלום.

על פי עובדות כתב האישום, ביצע העורר עבירות סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלי סם. כתב האישום מייחס לעורר מעורבות בעסקה של מכירת 480 גרם חשיש בתמורה ל-10,000 ₪ וכן החזקת סם מסוג חשיש במשקל של כ- 20 גרם .

2.

שתי הערכאות קמא קבעו שקיימות של ראיות לכאורה נגד העורר. נדמה כי אף הסנגורית אינה חולקת על כך. ברם, בדיון בפניי היא הדגישה כי עסקינן בראיות נסיבתיות. בעניין זה, די בכך שאומר כי כפי שראיות נסיבתיות יכולות לבסס הרשעה בשיטתנו המשפטית, קל וחומר שהללו יכולות לבסס מסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

עבירות הסחר והחזקת הסם שלא לצריכה עצמית מקימות עילת מעצר סטטוטורית. הוזמן תסקיר מעצר לבדיקת חלופה. עמדת שירות המבחן היא שעל אף שהוצעו מפקחים הולמים ושמקום הפיקוח מרוחק ממקום ביצוע העבירה - "לאור הסיכון המתואר במצבו של נתי [העורר] , אנו סבורים כי אין בחלופה המצויה דיו בכדי להפחית את הסיכון להישנות המעצרים". תסקיר המעצר הדגיש כי העורר "אינו מודע לבעייתיות שבשימוש בסמים ואף מכחיש את התמכרותו להם".

כמובן, התסקיר האמור אינו תומך בשחרורו של העורר. הסנגורית המלומדת טענה כי הקושי של העורר נסב סביב השימוש בסם, ואילו העבירה החמורה המיוחסת לו בכתב האישום הינה סחר בסם. על פי קו זה, לא יהא זה הוגן לשלול את חירותו בשל התמכרותו לסם. התשובה לכך הינה שהניסיון מלמד שישנם אנשים, לגביהם קיים קשר בין השימוש בסם לבין סחר בסם והחזקת סם בכמות שאינה מסחרית. מכתב האישום עולה לכאורה כי העורר משתייך לקבוצה זו. מעבר לכך, עבירת הסחר דנא – מכירה תמורת 10,000 ₪ - מלמדת לכאורה כי אין המדובר בעסקה מזדמנת אלא בעסקה מתוכננת ומקיפה. נתון זה משליך ישירות על מסוכנותו של העורר. בל נשכח כי ניתן לעבור את עבירת הסחר מחוץ לבית ובתוך ד' אמותיו. מכאן עולה כי בית משפט השלום לא העניק את המשקל הראוי לנסיבות העבירה ולעברו הפלילי של העורר, לרבות ריצוי עונש מאסר של 3 שנים בגין עבירת סחר בסמים. התמונה המצטיירת מטה את הכף נגד שחרורו של העורר. זאת, חרף הנורמטיביות של מפקחיו המוצעים.

3.

המסוכנות הקונקרטית העולה לכאורה מהעורר משתלבת עם התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ובכללה קבלת ערר המדינה, תוך דחיית קביעת בית משפט השלום כי מדובר במקרה גבולי. הערר נדחה.