בש"פ 9/07 סעיד חוסרי נ. מדינת ישראל

לאוזנו של העורר גונבה שמועה לפיה אחד – חגי טל – עשה שימוש בשמו כדי לאיים על אדם אחר. בעקבות כך החליט העורר לשוחח עם חגי וחברו – אריק רקח – כדי לברר אם יש ממש בחשד שיוחס למי מהם או לשניהם. משהגיע למסקנה כי נעשה שימוש בשמו, החליט העורר להטיל "קנס" על חגי ואריק, תוך השמעתם של איומים בוטים אשר מטרתם היתה כפולה: לוודא שהשנים ישלמו את "הקנס" בו חויבו, ויימנעו מלחשוף את הפרשה בפני רשויות החוק. בגין כל אלה הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות אחדות: סחיטה באיומים, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, מאחר והיה מקובל על הכל כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום, והוא שוכנע כי מהעורר נשקפת סכנה אם ישולח לחופשי.

בערר שבפני נטען, כי בית משפט קמא הפריז בהערכת מסוכנותו של העורר. על פי השקפה זו, מקור הרע בשימוש שעשו המתלוננים בשמו של העורר מבלי שנועצו בו, ומכל מקום, גם אם יוכח כי הוא השמיע באוזניהם את האיומים שיוחסו לו, לא הסתתרה מאחוריהם כוונה לממשם. ועוד נטען, כי במהלך המעצר חלה הרעה במצב בריאותו של העורר, דבר שחייב ניתוח שלא צלח, ונראה כי יהיה צורך לשוב ולנתחו.

לא מצאתי בכל אלה עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מקריאתו של כתב האישום מצטיירת דמותו של העורר כבריון שהטיל את חיתתו על אחרים, עד שאלה נאלצו לציית לו גם כאשר התקשו להשלים עם ה"קנסות" שהטיל עליהם. יתרה מכך, אחד מהם אף מסר לו את כרטיס האשראי שלו ואת הקוד הסודי המאפשר פעולה בחשבונו, והרי כך לא נוהגים הבריות החרדים לכספם, אלא רק מי שנתון לסחיטה. מכאן מסקנתי כי הסכנה שהעורר ימשיך במעשיו ואף ישבש מהלכי משפט על ידי ניסיון לשכנע עדי תביעה לשנות מגרסתם, הוא חשש של ממש, ועל פי ראיות המשיבה הוא גם עשה ניסיון מסוג זה בפועל קודם למעצרו. נוכח האמור, מקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי לפיה תרופתו של העורר בשלב זה היא במעצר ממש, ולכך אוסיף כי ניתן יהיה לשוב ולשקול את הצורך בהמשך המעצר לאחר שעדי התביעה 2, 3 ו-4 יעידו בבית המשפט, הואיל ואז יוסר לפחות החשש לשיבוש מהלכי משפט והדחת עדים.

אי-לכך, הערר נדחה.