בש"פ 9001/02 אלי זאדה נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר ואחר הוגש כתב אישום בו הואשמו השנים בקשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה בכוח ופציעה בנסיבות מחמירות. האחר מואשם גם בעבירות אחרות.

כתב האישום מגולל פרשה חמורה על רקע גביית חובות בשוק האפור. על רקע זה, הגיעו העורר ואחר למשרדו של המתלונן. העורר תקף את המתלונן והפילו ארצה, נטל מקדחה שהיתה במקום הלם בחוזקה בראשו, קילל אותו ואיים עליו כשהוא אוחז בידיו מספרי גינון שהיו במקום ומכוון אותם לצווארו. המתלונן נפצע בידיו כשניסה להגן על עצמו. העורר נעלם לאחר האירוע ואותר כחודשיים לאחר מכן. משום כך לא הוגש כתב אישום נגד השניים כל אותה העת.

2.בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועל כך אין מחלוקת וכי קיימת עילת מעצר. יחד עם זאת לא מצא לערוך הבחנה לעניין המעצר בין העורר והאחר שהיה משוחרר. רק מטעם זה החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר.

3.בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה, בקובעו כי טעה בית משפט השלום בסברו כי קיימת אפליה בין השנים כשהאחר משוחרר עד לדיון. בית המשפט המחוזי מצא שיש להחליט בעניינו של העורר מבלי להמתין להחלטה בעניינו של האחר. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר משום מסוכנותו ואי אפשרות מניעתה, באשר המעשים מצביעים על מסוכנות ברמה גבוהה שלא ניתן למונעה בדרך של חלופת מעצר. בינתיים נפל דבר וב-6.11.02 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בה הורה לעצור עד תום ההליכים את האחר. מכאן שהטעם שעמד בפני בית משפט השלום לשחרור העורר לחלופת מעצר, לא קיים עוד. אומנם בדיון על מעצרו של האחר בתיק המשותף עם העורר שלפנינו נלקחו בחשבון גם האשמות אחרות בדבר הפרת תנאי מעצר בתיק אחר ואיומים על החוקרת המשטרתית. אולם, אין אישומים אלו מהווים את הבסיס הבלעדי להחלטת מעצרו של האחר.

4.השאלה העומדת לפני היא, אם ראוי בנסיבות המקרה הנדון להורות על חלופת מעצר שתשיג את תכלית המעצר. נראה לי שאין הדבר כך. מדובר בפשיעה חמורה בתחום גבית חובות בשוק האפור כאשר המוציא לפועל של אותה גביה, עושה זאת למען אחר, ככל הנראה בתמורה, כשהוא משתמש באמצעים אלימים המסכנים חיי אדם. אדם העושה מעשים שכאלה מסוכן לציבור ויש להרחיק אותו ממנו. אומנם, בשלב זה, העורר עדין בבחינת חף מפשע, אולם יש לזכור שכתנאי להחלטה על מעצר דרושות ראיות לכאורה, עילת מעצר ומסוכנות. כל אלה קיימים במקרה דנן, לפיכך הערר נדחה.