רע"א 9003/01 אולגה פרילוצקי נ. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ

בפניי בקשה להקטנת סכום ערבון בבקשת הרשות לערער שבכותרת.

בקשת הרשות לערער מופנית נגד החלטה שלא לאשר תובענה שהוגשה כתובענה ייצוגית. אין המבקשת טוענת למצוקה כלכלית אשר עשויה להצדיק בקשתה. נטען בבקשתה, כי הפקדת הערבון בו חוייבה תקשה עליה, אך לא עולה העדר יכולת להפקיד ערבון, ואף טענת הקושי האמור נטענה בלא פירוט כלשהו, ובלא תמיכה בתצהיר. מנתוני ההשתכרות של המבקשת ושל בן זוגה אף עולה בבירור, כי לא קיים קושי כלכלי ממשי בהפקדת הערבון בו חוייבה המבקשת. עיקר טענתה של המבקשת היא, כי יש לקבוע סכום נמוך של ערבון שכן ברור, מהכרעתה של הערכאה הקודמת, כי המבקשת פועלת בתום לב, וכי היא פועלת למטרה ציבורית מובהקת. כן הועלתה, בהקשר זה, חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית כאמצעי לאכיפה אזרחית.

הכלל הוא, כי משיב בהליך של ערעור, או בקשת רשות לערער, זכאי לכך שיוזם ההליך יפקיד ערבון להבטחת הוצאותיו, וכי ערבון זה ישקף, במידת האפשר, את גובה ההוצאות הצפוי בהליך אם זה יידחה. איני סבור, כי יש בטענות המבקשת, ולו גם על רקע האפשרות העולה מהכרעת בית משפט קמא כי חלק מלקוחות המשיבה הוטעו על ידה, כדי להביא להפחתת הערבון בבקשה שבכותרת. טענות אלה אינן גורעות מן הצורך להגן על אינטרס המשיבה בכך שאם תחוייב המבקשת בהוצאות, תהיה למשיבה בטוחה מהירה, זמינה ובטוחה שממנה תוכל להיפרע.

המחוקק אמנם ביקש להקל על מגישי תובענות ייצוגיות, כאשר פטר את התובענה הייצוגית מתשלום אגרה (ראו סעיף 35ז לחוק). בכך, ולא רק בכך, מצא האינטרס הציבורי עליו מצביעה המבקשת את ביטויו הססטוטורי. עם זאת, יש להעיר כי פטור זה אינו חל בהליך של בקשת הרשות לערער, בגידרו הוגשה הבקשה שבפניי ביחס להפקדת ערבון (ראו החלטת כב' הרשם א' זולטי ברע"א 3543/00 המועצה הישראלית לצרכנות נ' רשות שדות התעופה בישראל, דינים עליון נח 200). יתר על כן, לא ניתן בחוק פטור מהפקדת ערבון, אשר תכליתו אינה גביית תשלום עבור השירות שניתן לבעל הדין, אלא הגנה על האינטרס של בעל הדין שכנגד, שלא להימצא בפני שוקת שבורה אם יידחה ההליך ויוזמו יחוייב בהוצאות (ראו דברי כב' השופט ד' לוין בבש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, בפיסקה 6 להחלטתו).

קביעתם של הסדרי תמריץ דוגמת הפטור מאגרה היא עניין של איזון בין אינטרסים נוגדים. בהסדר הפטור מאגרה גלומה נכונות לוותר על אינטרס המדינה בתשלום אגרה. ברם, מכך לא עולה בהכרח נכונות או כוונה לפגוע באינטרס הממוני של הנתבע בתובענה ייצוגית לכך שהוצאותיו בערעור יובטחו. גם למי שמבקשים לתבוע אותו בתובענה ייצוגית אינטרס הראוי להגנה. יש לזכור, כי בהליך התובענה הייצוגית יש גם סיכונים, לא רק סיכויים, וגם אלה תוארו בהרחבה בפסיקה הרלוונטית (ראו למשל ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 323). על רקע זה, נקבע הסדר חוקי המאזן בין הצורך לתמרץ תובענות ייצוגיות לבין הצורך ליתן הגנה מפני שימוש מזיק בהן. זו אף זו, בפרשת המועצה הישראלית לצרכנות אף צויין בהקשר זה, כי אין תובע ייצוגי זכאי, "מעבר לזכות הקבועה במפורש בחוק", לקבלת פטור מאגרה בגין הליכים נלווים להגשת התובענה הייצוגית. עוד צויין באותה פרשה, לעניין שבפניי, כי

"אין חשיבות ההליך (ולו בעיני מגישו) או סיווגו כתביעה ייצוגית מהווים עילה להפטרת בעל דין מחובתו להבטיח את הוצאות בעל הדין שכנגד בערעור או בבקשת רשות ערעור. החלטתו של בעל דין ליטול על עצמו תפקיד של תובע ייצוגי אינה צריכה להותיר את בעל הדין שכנגד נטול בטחונות ולקפח את מעמדו בהתייחס למעמדו של משיב בהליך 'רגיל'."

(ההדגשה הוספה – ע.ש.)

באותה רוח, איני סבור כי יש מקום, גם בהליך שבפניי, להפחתת הערבון המבוקשת. סכום הערבון צריך לשקף, גם בהליך זה, את גובה ההוצאות הצפוי אם ההליך יידחה. לעניין זה, נראה לי כי סכום הערבון שנקבע, העומד על 20,000 ₪, הוא סביר, הן ביחס למהות ההליך והשאלות שהוא מעורר, הן ביחס להיקפו, והן ביחס לגובה ההוצאות שנפסק בהליכים דומים בעבר. זאת, גם בהינתן העובדה כי בבית משפט קמא, לא חוייבה המבקשת בהוצאות.

הבקשה נדחית. הערבון בסך 20,000 ₪ יופקד בתוך 21 ימים מיום קבלתה של החלטה זו.