בש"פ 9003/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחים בפניי ערר וערר שכנגד על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על שחרורו של המשיב בבש"פ 8961/12 (להלן: המשיב) בתנאי שחרור, לרבות מעצר בית מלא, פיקוח ערבים, הפקדת כספית, ערבות צד ג' ואיזוק אלקטרוני. העוררת בבש"פ 8961/12 (להלן: המדינה) סבורה כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב, ואילו הסנגור מלין כנגד הדרישה להפקיד מזומן. החלטת השחרור של בית המשפט המחוזי עוכבה.

2.

המשיב הוא קטין שיום הולדתו ה-17 נופל בשבוע הבא. הוא הואשם בביצוע עבירות מין. במהלך המשפט הוא הודה בפני בית המשפט בשתי הזדמנויות, במסגרת הסדר, ובכל פעם חזר בו. הוא מצוי במעצר מעל לשישה חודשים. כמו כן הוא לא עמד בהזדמנויות שחרור שניתנו לו במהלך המשפט. קצין המבחן ערך מספר רב של תסקירים בעניינו.

ברם במקרה הקונקרטי אין מקום להרחבה בדבר נסיבות המקרה. הטעם לדבר הוא שבקשה להאריך את מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, נידונה לפני חברי השופט ס' ג'ובראן

לקראת סוף ספטמבר 2012. הבקשה התקבלה, אך נכתב כך: "לפני סיום, יש לציין כי ככל שתוצע חלופת מעצר ותימצא הולמת על ידי שירות המבחן, הרי שיש בכך כדי להצדיק שקילה מחדש של שאלת המשך מעצרו של המשיב" (להלן: החלטת בית המשפט העליון). תוספת זו כמובן נכתבה לא בכדי. הנתונים הפועלים לטובת עמדת המדינה צוינו בהחלטה האמורה. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר, בגדרה הוצעה החלופה שקצין המבחן מצא אותה ראויה. אף המדינה לא תקפה את מנגנון החלופה, אלא הדגישה את המסוכנות של המשיב ואת השלכותיה על האפשרות לשחררו. יודגש כי תנאי השחרור הם קפדניים: מעצר בית מלא, שני ערבים שנוכחותם דרושה בכל עת, תנאי איזוק אלקטרוני והפקדת מזומן.

על רקע האמור, קשה לקבל את עמדת המדינה לפיה נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. למעשה, הוא פעל לפי החלטת בית המשפט העליון. גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת, אין זו השאלה שעומדת להכרעה במסגרת ערכאה זו.

המדינה לא התעלמה מן האמור, אך הדגישה שהכרעת הדין אמורה להינתן בשבוע הבא. ברם בהחלטתו ציין השופט ג'ובראן כי סביר להניח שמשפטו של המשיב יסתיים לכל היותר בתוך חודשיים. לאמור, אף עניין זה – כי הכרעת הדין אמורה להינתן בקרוב – נלקח בחשבון.

המסקנה היא שהחלטת בית המשפט העליון לא שללה את האפשרות של שחרור המשיב. שירות המבחן המליץ על החלופה. בנסיבות אלו, לא ניתן להצביע על טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על שחרורו של המשיב, וזאת במיוחד לנוכח תנאי השחרור המחמירים שנקבעו.

1.

באשר לערר מטעם המשיב, אומר כך: ככל שהוא מתנגד לעצם הפקדת מזומן של ממש – סך הכל 100 אלף ₪ - אין מקום להתערבות. החלופה בנויה ממרכיבים שונים, שחיוניים במקרה זה כדי להשיג את מטרות המעצר, ואף ההפקדה נמנית בין מרכיבים אלו. אם הטענה נגד הערר נסובה על שיעור ההפקדה, דעתי היא כי יש מקום להטיל הפקדה של ממש. ברם, ככל שהעניין יידרש ובהתאם למנגנון שנקבע בדין, היה והמשיב לא יעמוד בדרישת ההפקדה – כי אז יש להביאו בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופט אבו-טהה), וזאת ייעשה ביום 16.12.2012.

2.

סוף דבר, הנני מורה על דחיית שני העררים שהוגשו. החלטת בית המשפט המחוזי בתוקף. המשמעות היא שיש להורות על שחרורו של המשיב, על פי החלטת בית המשפט המחוזי, ובכפוף למילוי התנאים שנקבעו. היה ולא יקוימו התנאים, לרבות ההפקדה, ובשל כך יוחזק המשיב במעצר, יש להביאו בפני השופט נ' אבו-טהה ביום ראשון 16.12.2012.