בש"פ 9006/99 פלוני נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ובו הואשם כי במועדים שונים בין השנים 1995-1999 במספר רב של הזדמנויות ביצע במתלוננת - אחותו הקטינה - מעשים מגונים ומעשי אינוס תוך הפעלת לחץ. באישום השני הואשם בתקיפה ובאיומים על כך שהכה את אחותו מספר פעמים ואיים עליה במכות אם תתלונן נגדו במשטרה. באישום שלישי מיוחס לעורר כי תקף את אחותו וסטר לה כאשר לא השיבה לו על שאלתו היכן היתה. העורר כופר במעשים המיניים המיוחסים לו, אך מודה במעשי אלימות.

בית המשפט המחוזי ציווה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בקובעו כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה נגד העורר, כן קבע כי מתקיימת בעורר עילת מעצר הן בשל החשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, והן בשל קיומה של סכנה לבטחון הציבור בכלל ולבטחון המתלוננת בפרט.

בטרם נתן החלטתו הוגש לבית המשפט המחוזי דו"ח של פקידת הסעד ביחס למצבה של המתלוננת, ממנו עולה שהמתלוננת נמצאת במצב נפשי קשה, וכי קיים סיכון ממשי להרעת מצבה הנפשי אם ישוחרר העורר.

ביום 24.12.99 התחלתי לדון בערר. בא-כוחו של העורר תאר בפניי את מצבו הקשה של העורר בכלא, הציג חלופת מעצר אצל אחיו החורג, שהיא לטענתו חלופה רצינית שנבחנה גם על ידי שרות המבחן לנוער, ובית המשפט המחוזי לטענתו, התעלם ממנה. הסניגור ביקש כי אורה על חלופה כאמור.

בתום הדיון החלטתי לקבל תסקיר מעצר נוסף ביחס למצבו של העורר בכלא, וכן ביקשתי כי הצדדים יבחנו אפשרות להקדים את שמיעת עדותה של המתלוננת. עתה נמסר לי, כי הצדדים פנו במשותף לבית המשפט המחוזי כדי להקדים את מועד ההוכחות בתיק כדי שניתן יהיה לשמוע בהקדם את עדות המתלוננת, אולם בית המשפט לא ראה כי יש באפשרותו להקדים את מועד הדיון. מועדי ההוכחות שנקבעו עד כה הם 6.2.2000 ו28.2.2000-.

לקראת הדיון הנוסף בערר, שהתקיים היום, הוגש תסקיר של שרות המבחן לנוער החושף תמונה עגומה ביותר ביחס למצבו של העורר בכלא. על פי האמור בתסקיר, העורר אינו מסתגל לתנאי הכלא, חושש מהתנכלויות והוא שוקע בדיכאון. שרות המבחן מביע חשש כי המשך שהותו של העורר בכלא יחמיר את מצבו הנפשי הקשה גם כיום.

ההחלטה בעניין העורר היא מן ההחלטות הקשות שבאו בפניי. מצד אחד, עומדת קורבן עבירה שהיתה לטענתה, קורבן למעשים מיניים חמורים מצד אחיה והיא מביעה חשש רב מפני האח ומפני שחרורו. מתלוננת פגועה זו נתונה במצב נפשי קשה, עד כי קיים חשש למחשבות אובדניות. מצד אחר, העורר שיצא זה עתה מגדר קטינות ולראשונה בחייו נמצא בכלא אינו מתמודד מבחינה נפשית עם המעצר ומצבו קשה, וגם בעניינו נראה כי יש חששות כבדים להתדרדרות נוספת.

שקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות בעורר ובעבירות המיוחסות לו. מוכנה אני להניח, כי צודק הסניגור בטענתו כי העורר מסוכן לאחותו ולא לציבור בכלל, אף כי יש לי ספק בעניין זה. מכל מקום, אין לי ספק כי צריך לאפשר למתלוננת להעיד במשפט כאשר נעשה הכל להגן עליה מפני העורר, ומפני איומיו. נזכור, כי העורר הודה במעשי אלימות כלפי המתלוננת, אף כי מכחיש הוא את המעשים המיניים.

כאמור, כבר נקבע מועד לשמיעת עדותה של המתלוננת, ביום 6.2.2000. אם יעלה בידי בית המשפט המחוזי, על אף יומנו העמוס, להקדים את שמיעתה של עדות זו, בשל הנסיבות הקשות והמיוחדות של המקרה, טוב יהיה אם יעשה כן. מכל מקום, יש לקוות שעדות המתלוננת תסתיים במועד הראשון שנקבע לשמיעת ההוכחות.

לאחר שהמתלוננת תסיים עדותה יוכל בא-כוח העורר לפנות בבקשה לעיין מחדש בהחלטת המעצר ובקשה זו תיבחן על פי הנסיבות והנתונים שיהיו באותו מועד.

הערר נדחה.

שלטונות בית הכלא בו מצוי העורר יתנו דעתם למצבו הנפשי של העורר ויבדקו אם נזקק הוא לטיפול או השגחה בהיותו בכותלי הכלא.