בש"פ 9007/01 מדינת ישראל נ. אמיר דדון

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון לרצח וחבלה חמורה בכוונה מחמירה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, הורה המשיב לשני אנשים שהיו עמו לירות בשני המתלוננים; אחד מן השניים נפצע מירייה ואילו את השני דקרו המשיב ושני האנשים שהיו איתו תשע דקירות. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 13.3.01, הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משלא נסתיים משפטו של המשיב תוך תשעה חודשים מבקשת עתה המדינה להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.כפי שעולה מן הבקשה ומטענותיה של באת כוח המדינה לפני, התנהל המשפט בקצב משביע רצון וביום 25.11.01 אמורות להישמע עדויותיהם של עדי ההגנה שנותרו וכן סיכומיהם של באי כוח בעלי הדין. לפיכך, ובהתחשב במסוכנותו של המשיב כפי שהיא עולה מנסיבות האירוע ומעברו הפלילי, יש להאריך את תקופת המעצר. כנגדה טוען בא כוח המשיב כי העד העיקרי מטעם התביעה הוא חולה נפש וכי בישיבה הבאה אמורה להשמע חקירתו הנגדית וכן אמורים להישמע עדים נוספים, רופאים, שיעידו על מצבו. שמיעת עדויות אלה תצריך, לדעתו, שלוש ישיבות נוספות שייקבעו, ככל הנראה, רק בעוד חודשיים ימים. עוד טוען הוא כי המשיב אינו מסוכן ולפיכך יש לשחררו בערובה ובתנאים.

3.כפי שאני מתרשם ניתן יהיה לסיים את שמיעת המשפט - אם לא יארעו תקלות בלתי צפויות - ב25.11.01-, דהיינו בעוד כשבוע ימים. אשר לספקות בדבר אמינותו של עד התביעה הנזכר זהו עניין לבית המשפט המחוזי לענות בו ואין בכך כדי לסייע בידי המשיב, שעל מסוכנותו מעידים נסיבות האירוע ועברו הפלילי הכולל עבירות של שוד מזוין, תגרה במקום ציבורי והפרת הוראה חוקית. עם זאת, נראה לי שאין להאריך את תקופת המעצר כדי התקופה המרבית וניתן להסתפק בהארכה לתקופה קצרה יותר, מתוך הנחה שהמשפט יסתיים במועד קרוב.

4.לפיכך, אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל ביום 22.11.01, או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 915/01 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.