בש"פ 9009/05 רחל באסטיקר נ. מדינת ישראל

1.ביום 19.5.05 קיבלתי ערר שהגישה העוררת דכאן על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב להורות על מעצרה עד תום ההליכים. בהחלטתי קבעתי, כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על מנת שתיבחן חלופת מעצר. יצוין, כי העוררת מואשמת בקשירת קשר לביצוע פשע, שוד בחבורה והריגה. תסקיר מעצר הובא בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב. ביום 17.7.05 קבע בית המשפט, כי העוררת תשוחרר לחלופת מעצר בבית אחייניתה. עוד נקבע, כי מדובר במעצר בית מלא בפיקוח של האחיינית ובעלה. בית המשפט אף חייב את העוררת לחתום על התחייבות עצמית בסכום של 20,000 ש"ח, וכן נדרשו שני ערבים לחתום על ערבות באותו סכום. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי יופקד סכום של 15,000 ש"ח. מההחלטה אין זה ברור אם ההפקדה צריכה להיעשות על ידי הערבים או העוררת עצמה. מכל מקום, מאז אותה החלטה חלפו למעלה מחודשיים והעוררת טרם השתחררה. ביום 30.8.05 נדון עניינה שוב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ושם הוחלט, כי אין לשחרר את העוררת כל עוד לא הופקד הסכום הנזכר. על כך הערר שלפניי.

2.דעתי שיש לקבל את הערר. כאמור, החלטתי הראשונה ניתנה ביום 19.5.05. החלטתו של בית המשפט המחוזי בענין שחרורה ניתנה חודשיים לאחר מכן. חלפו ארבעה חודשים מאז החלטתי ועדיין העוררת במעצר. כמובן, שאין להתעלם מחומרת המעשים המיוחסים לעוררת ומעברה הפלילי. ברם, עניינים אלה כבר נלקחו בחשבון בעת החלטתי הראשונה. משנמצא, כי עד היום לא הופקד הסכום הנזכר, מתחייבת המסקנה, כי אין באפשרותה של העוררת לקיים הדרישה בדבר הפקדה (כאמור, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 17.7.05 אין זה ברור מי חייב בהפקדה, העוררת או הערבים). ככל שחולף הזמן מאז החלטת השחרור בלא שנתמלא התנאי של הפקדה, יש ליתן משקל הולך וגובר לחופש הפרט, זאת בלא להתעלם מהנתונים הספציפיים של המקרה. בנסיבות העניין נראה לי, כי אין עוד מקום לעמוד לעת הזו על הדרישה בעניין הפקדה.

3.אי לכך הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.8.05 מבוטלת. בהנחה שנתקיימו הדרישות האחרות שקבע בית המשפט המחוזי ביום 17.7.05, תשוחרר העותרת מן המעצר.