בש"פ 901/11 דניאל פרג' נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברנט) מיום 20.1.11 בתיק מ"ת 26799-11, לעצור את העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

רקע והליכים קודמים

ב.

כנגד העוררת (ילידת 1985) הוגש כתב אישום המייחס לה ולבן זוגה עבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1997. כעולה מכתב האישום, בעקבות פרידת המתלונן מאמה, השליכו העוררת ובן זוגה בקבוקי תבערה לעבר ביתו של המתלונן בעוד הוא ובנו בבית. כתוצאה, פרצה שרפה על מפתן דלת המרפסת ועל רצפת המרפסת עצמה, אשר גרמה לסימני פיח ובעירה במספר מקומות בבית.

ג.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה לעצור את העוררת עד תום ההליכים. בטרם התקבלה החלטה בבקשה הוגש בעניינה של העוררת תסקיר מבחן, בו לא הומלץ לשחררה לחלופת מעצר בבית אביה. ואולם, ביום 16.12.10 הורה בית המשפט קמא (השופטת ברנט) על שחרורה של העוררת בתנאים מגבילים, כך שתשהה במעצר בית מלא בבית אמה, באיזוק אלקטרוני ותחת פיקוחם המתחלף של הוריה (הגרושים זו מזה). ביום 30.12.10 יצאה העוררת מבית אמה, וכשחזרה נקלעה עמה למריבה נוכח דרישתה לקבלת סיגריות. בין היתר, נעלה העוררת כנטען את אמה בתוך הבית, הכתה אותה ושברה את מכשיר הטלפון הנייד שלה בניסיון למנוע ממנה לדווח על כך שהפרה את תנאי המעצר. העוררת הסבירה, כי אמה אינה רוצה שתישאר בביתה, ולכן התקשרה למשטרה, והסכסוך נבע מרצונה למנוע מאמה להתקשר. בעקבות האמור, עתרה המשיבה לעצור את העוררת עד תום ההליכים נגדה. בתסקיר שהוגש עובר לקבלת ההחלטה נפסלה האפשרות שהעוררת תשוחרר למעצר בית תחת פיקוחם של ואביה ורעייתו או ידיד. צוין, כי העוררת מתקשה לעמוד בגבולות חיצוניים, ומשכך קיים סיכון גבוה לאי עמידה בתנאי מעצר מגבילים ולהישנות התנהגות בעייתית.

ד.

בהחלטתו מיום 20.1.11 קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה והורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. הוסבר, כי מקום בו ניתן תסקיר מבחן שלילי עם הערכת מסוכנות גבוהה, נדרשים נימוקים טובים לסטיה מהמלצותיו. נוכח חוות דעתו של שירות המבחן והתנהגות העוררת, אשר הפרה את האמון שנתן בה בית המשפט, הורה בית המשפט לעצרה עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ה.

בערר נטען, בין היתר, כי בית המשפט קמא לא העניק את המשקל הראוי לגילה הצעיר של העוררת ולעברה הנקי. הוסבר, כי העוררת נמצאת במצוקה רגשית בעקבות גירושי הוריה (לפני כשבע עשרה שנה), ומצוקה זו הביאה אותה להפר את תנאי מעצרה. נטען גם, כי העוררת הפרה את תנאי מעצר הבית בו היתה נתונה, מאחר שלא הפנימה את מלוא המשמעות של מעצר הבית - ולא כדי לעבור עבירה פלילית. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משלא הורה על שחרורה למעצר בית תחת פיקוחם של אביה ורעייתו. הוזכר, כי בהחלטתו מיום 16.12.10 אישר בית המשפט את אבי העוררת כמפקח (לסירוגין), וזאת חרף הסתייגות שירות המבחן, ומאז לא נמצא כל פסול בהתנהלות האב. לבסוף נטען, כי ההחלטה לעצור את העוררת עד תום ההליכים יוצרת חוסר איזון בינה לבין הנאשם הנוסף בפרשה, שכנטען, חלקו בפרשה מרכזי יותר.

ו.

בדיון טענה עו"ד פרייזלר לעוררת, כי המעצר בבית האב בנתיבות יענה על הצרכים (וכזכור הוא אושר כמפקח בבית האם), וכי הריב עם האם הידרדר בעקבות מאבק על בקבוק כדורים. עוד נאמר, כי לנאשם האחר עבר פלילי וחרף זאת שוחרר; ומנגד אין לומר, כך נטען, שאין העוררת יכולה לעמוד בתנאי מעצר בית.

ז.

עו"ד גלבפיש טען למדינה, כי העוררת, ששוחררה לחלופה, לא הותירה לבית המשפט ברירה, נוכח הפרה של ממש של תנאי המעצר ותקיפה פיסית כלפי האם; גם עם האב, כך נאמר, היו יחסים מתוחים. בנוסף, צוין כי הוגש נגד העוררת כתב אישום נוסף בגין איומים ותקיפת שוטר.

ח.

בהחלטה מיום הדיון נתבקשה העברת כתב האישום וניתנה לעוררת אפשרות לתגובה. כתב האישום שהוגש עניינו אירוע משנת 2009, בו כנטען תקפה העוררת שוטרים שעיכבוה ואחר כך עצרוה, העליבתם בניבול פה ירוד ביותר שמתוך כבודה לא אחזור עליו, ואיימה עליהם. כנמסר הוגש כתב האישום ביום 11.3.10 (אף כי ההדפסה נושאת תאריך 6.2.11). אציין כי חבל שכתב אישום באירוע ממוקד ומצומצם מוגש תשעה חודשים לאחר האירוע; ההקראה, כך נטען, נקבעה ל-6.2.11.

ט.

בתגובת העוררת נאמר, כי אף בכתב האישום מדובר בסכסוך הקשור באם, כמו בפרשת ההפרה כאן, והרי אין מבקשים להחזיר את העוררת לבית אמה אלא לבית אביה.

י.

עיינתי בתסקירי שירות המבחן, שתיארו רקע אישי וכלכלי קשה. העוררת בת יחידה להוריה, שהתגרשו בהיותה ילדה ורק לפני ארבעה חודשים חודש הקשר עם האב (כיום חרדי); נמסר גם על אירוע טראומטי שחוותה העוררת מבן משפחה מצד אמה בגיל 12; על נשירה ממערכת החינוך - אך שירות מלא בצה"ל; וזוגיות עם הנאשם האחר בפרשת הצתה. השירות הטיל ספק אם יוכלו האב ורעייתו הנוכחית, שהציעו עצמם, לשמש חלופה סמכותית, וגם לא הומלץ אדם נוסף, ידיד אמה של העוררת, שהוצע מעצר בית בביתו. אציין כאן, כי ברי שיש הבדל בין פיקוח האב במקום אחר (בית האם) כחלופה, לבין מגורי העוררת בביתו, אף כי ער אני לכך שהאב אושר כמפקח בראשונה.

י"א.

התלבטתי בתיק זה, כיון שאכן עסקינן באשה צעירה, בת כ-26, שחייה לא שפרו עד הנה, כפי שתיארו תסקירי שירות המבחן. אך צר לומר, כי בפרשה זו בשני שלביה גילתה לכאורה שמורא החוק אינו עליה, וכי לשיטתה ניתן לעשות "מה שבא", "מה שבראש". לפרשה הנוכחית על שני ראשיה - תיק ההצתה ותיק הפרת התנאים - מצטרף אף כתב האישום הנוסף.

י"ב.

תוצאת הנסיבות היא ששירות המבחן, הסמן השיקומי, אינו ממליץ על שחרור בערובה, כנראה מתוך תחושה שפריקת עול שמשדרת העוררת מקשה על הצבת גבולות; האירוע הקשה של ההפרה, הקשור באמה של העוררת הוא אינדוקטיבי לחשש. בית המשפט, כנודע, אינו נוטה להתעלם מהמלצות לא חיוביות של שירות המבחן, וגם במקרה זה אין להקל ראש בהמלצה כלל. על כן איני רואה בשלות לעת הזאת לשחרור בתנאים.

י"ג.

עם זאת, ככל שהתנהגותה של העוררת במעצר תהא תקינה וראויה, יתכן כי עשוי להיווצר בסיס לעיון מחדש. לשם כך, לטובתה ולטובת סובביה והציבור כאחד, נראה לי כי מהלך נכון צריך להיות תחילה בדיקה פסיכולוגית ופסיכיאטרית של העוררת בשירות בתי הסוהר, לא לעניין העמדתה לדין, נושא שלא הועלו לגביו טענות בתחום זה, אלא לעניין הדרך להתמודד הן עם מעצר הן עם תנאי שחרור מגבילים. השירות יעמיד את העוררת לבדיקה, ותוצאותיה יוצגו לפני שירות המבחן ובליווי תסקיר משלים – לבית המשפט המחוזי. דבר זה ייעשה תוך 21 יום. בעקבות זאת ישוב בית המשפט ויידרש לנושא המעצר, בלא שאטע כל מסמרות שהם. תוצאת הערר היא איפוא הליך של בדיקה כאמור, ובעקבותיה תסקיר משלים ודיון מחודש.