בש"פ 9011/05 מוניר אלעסם נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) לעצור את העורר עד תום משפטו.

2.בכתב אישום שהונח בפני בית המשפט המחוזי מתוארים אירועים שונים שהתרחשו ביום 20.6.05 ושהעורר היה מעורב בהם. על פי הנטען הבחינו אנשי משטרה במכונית בה נהג העורר. אחד מאנשי המשטרה ביקש מהעורר לעצור. או אז החל העורר לנסוע במהירות לאחור וקרוב היה לפגוע בניידת משטרה ובאחד השוטרים. בהמשך נמלט העורר תוך שהוא נוסע במהירות באחת השכונות של הישוב תל שבע. ניידת המשטרה דלקה בעקבותיו. ילדים שהיו ברחוב נאלצו לקפוץ על מנת להימנע מפגיעת המכונית בה נהג העורר. בשל הסכנה שנוצרה הפסיקו אנשי המשטרה את המרדף. אנשי המשטרה הגיעו לביתו של העורר ומצאו את המכונית כשהיא חונה ליד ביתו. הם פגשו את העורר במקום. אנשי המשטרה עיכבו את העורר ואז הוא החל לברוח. השוטרים תפסו אותו ועצרו אותו. העורר התנגד למעצר ונלקח לתחנת המשטרה. כמו כן הוא ניסה להעלים את מפתחות המכונית. עוד יש להוסיף, כי בכתב האישום נטען שלעורר אין רישיון נהיגה. עוד נטען בכתב האישום, כי המכונית בה נהג העורר נגנבה מבעליה וזהותה שונתה על ידי החלפת מספר הרישוי. בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניסיון לשיבוש הליכי משפט, הסתייעות ברכב לביצוע פשע ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח.

3.העורר הינו צעיר ילידת שנת 1987. תדפיס מן המרשם הפלילי מלמד, כי בעבר נמצא כי ביצע עבירות של היזק לרכוש במזיד וניסיון לתקיפת שוטר במילוי תפקידו. בית המשפט לנוער בבאר-שבע נמנע מלהרשיע את העורר. אותו הליך הסתיים ביום 3.11.01. שירות המבחן הגיש תסקיר לבית המשפט המחוזי. בתסקיר נאמר שהרושם הוא, כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות פורצת גבולות. חרף זאת המליץ שירות המבחן, כי העורר ישוחרר למעצר בית בבית דודו בתנאים של מעצר בית מלא.

4.פרקליטו של העורר מצד אחד, ובאת כוח המשיבה מצד שני, הפנו להחלטות שונות שניתנו בבית משפט זה. כל אחד מהצדדים מסתמך מטבע הדברים על החלטות התומכות בעמדתו שלו. ואכן ברי, כי ניתן למצוא החלטות במקרים דומים שהביאו לשחרור על דרך חלופת מעצר והחלטות אחרות שהביאו למעצר. במקרה הנוכחי נראה לי שיש לקבל את הגישה לפיה אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. מדובר אמנם בצעיר בן 18 וחצי ובמקרה כזה הנטיה הראשונית היא ללכת לכיוון של שימוש בחלופת מעצר. דא עקא, אין מדובר בצעיר חסר עבר פלילי. הגם שהעורר לא הורשע בעבר, למדים אנו שהוא עבר עבירות של היזק בזדון וניסיון לתקיפת שוטר במילוי תפקידו. אותו הליך הסתיים כשמונה חודשים לפני האירוע נשוא כתב האישום הנוכחי. בנסיבות אלה אין בחלופת מעצר כדי להפיג המסוכנות הנשקפת מהעורר.

5.אי לכך הנני מחליט לדחות את הערר.