בש"פ 9017/01 שמאילוב צ'ינגי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ושל תקיפה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תקף העורר את שני המתלוננים, שהם מכריו, תלש מצווארו של אחד מהם שרשרת זהב, חבל בו וכן תקף את השני. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ממן), בהחלטתו מיום 14.11.01, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב עמד בית המשפט המחוזי על מכלול הראיות העומדות לחובתו של העורר ובחן בזהירות את הפגמים שבתשתית הראיות שעליהן הצביעה באת כוח העורר. בהודעת הערר שהגישה חזרה ומנתה באת כוח העורר בפרטי פרטים את הפגמים ששטחה לפני בית המשפט המחוזי ובטיעוניה לפני חזרה על כך פעם נוספת. אינני רואה צורך לחזור על הדברים ואצא ידי חובתי אם אומר שבידי התביעה הודעות של שני המתלוננים המאשרות את המעשים המיוחסים לעורר. כמו בית המשפט המחוזי גם אני סבור כי הסתירות שבהודעות, שעליהן הצביעה באת כוח העורר, אינן גורעות מפוטנציאל ההרשעה הגלום בהן. כך גם לגבי אי ההתאמה בין שעת השוד והתקיפה - 20:00 - לבין שעת הרישום בתעודה הרפואית שנערכה לגבי אחד המתלוננים - 15:30 - שבאת כוח העורר נאחזה בה. כפי שהתברר - אמנם, אחרי הדיון בבית המשפט המחוזי - נפלה טעות והשעה שבה נעשה הרישום היתה בין 19:30 ל- 20:00.

3. הערר נדחה.