בש"פ 9018/18 עובידה אבו אלקיעאן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ציון קאפח ) מיום 18.12.2018 בעמ"ת

32356-12-18. בבקשה נטען כי החלטת בית משפט קמא מעוררת שאלה עקרונית בדבר החזרת נאשם למעצר לאחר שכבר שוחרר ממנו. עוד נטען כי נסיבותיו של המבקש – עוצמת המסוכנות הנשקפת ממנו, חלוף הזמן והשמירה על תנאי השחרור מצידו

צריכים להביא למתן רשות ערר וקבלתו.

עיון בחומר המונח לפניי מעלה כי קיים ספק כבד אם ניתן לתת אמון במבקש, שכן הוא אינו נוהג לשמור על תנאי השחרור כלל ועיקר. על פי כתב האישום שהוגש נגד המבקש עולה כי מיוחסות לו עבירות אשר ביצע תוך הפרה של תנאי מעצר שהושתו עליו במסגרת תיק אחר. במצב דברים זה החלטת בית המשפט קמא שלא היה מקום לאפשר את המשך הימצאותו של המבקש במעצר בית גם לאחר הגשת כתב האישום הייתה על פניה מוצדקת, לפחות כל עוד לא התקבל תסקיר מעצר עדכני בעניינו של המבקש. כן שקל בית המשפט קמא את הקושי הכרוך בהחזרת המבקש למעצר לאחר ששוחרר לחלופת מעצר, ואף בעניין זה עמדתו נובעת מנסיבות התיק, ואינה מצדיקה מתן רשות ערר. עוד עולה מעיון בחומר הנוגע למבקש כי בית משפט השלום לתעבורה הורה בהחלטתו מיום 13.12.2018 על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש, וחזקה על בית משפט השלום לתעבורה כי ידון בסוגיית חלופות המעצר לאחר שיתקבל תסקיר זה.

קיצורו של דבר, בקשה זו לא מעוררת כל שאלה עקרונית ולפיכך היא נדחית.