בש"פ 902/09 יואב לוין נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ. גלעד) בה נתקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ארגמן) אשר החליט על שחרורו של העורר בחלופת מעצר.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, הסגת גבול פלילית והיזק לרכוש במזיד. נסיבות הארוע נשוא כתב האישום הן בעיקרן אלה: ביום 11.12.08 הסיג העורר גבול בדירת המתלוננת חברתו לשעבר שנפרדה ממנו, ועל רקע פרידה זו. הוא פרץ לדירה על ידי שבירת תריסי דלת הכניסה, ונכנס פנימה. בהיותו בדירה גרם הרס ונזק רב לרכוש, ניפץ דלת מזכוכית, דרך על מוצרי חשמל ושבר אותם, וכן שבר טלויזיה, גיטרה, פסלים, מנורות וחפצים נוספים. שווי הנזק בדירה נאמד בין 15,000 ₪ ל-20,000 ₪. אביו של העורר נפגש עם המתלוננת בעת שהעורר נמצא בדירה, ואיפשר לה לשוחח אתו בטלפון. העורר איים עליה בצעקה: "איך את לא מתביישת", ואמר לה שהוא מנסה לתפוס את החתולים שלה ולהרוג אותם. לאחר מכן התקשר העורר לאב ואמר: "שברתי לה את כל הדירה ואם היא היתה פה הייתי נותן לה מכות". כשאמר לו האב שהתקשר למשטרה, השיב העורר באיימו על האב: "איך אתה יכול לעשות לי דבר כזה, אתה רוצה שאני אבוא הביתה ואביא לך מכות?"

כאשר שוטר התקשר לעורר, הוא איים עליו ואמר לו כי ישפוך לו את הלב, וכי הוא משוגע וביצע דברים כאלה בעבר.

3.

בית משפט השלום קבע כי אין מחלוקת ביחס לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגד העורר. כן הוא מצא כי קיימת בעניינו עילת מעצר בגין מסוכנות, וזאת לאור הנזק הקשה שהותיר בבית המתלוננת, ולאור חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בקשר אליו. בדונו בחלופת מעצר ציין בית משפט השלום כי שחרור העורר לחלופה בפיקוח עיקרי של חברו של העורר שגר עמו, ובסיוע מי שחונך אותו מטעם המשפחה, איננה מספקת, ולא תוכל לאיין את מסוכנותו. לפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

כשלושה שבועות לאחר מתן החלטתו דן בית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר בחלופת מעצר מחודשת אשר נתמכה במפקח נוסף. הפעם קיבל בית המשפט את הבקשה, והורה על שחרור העורר בחלופת מעצר בית מלאה בפיקוחם של ה"ה חיירולין ויאצסלו, חנוך לוין שהוא אביו של העורר, וחברו אלעד וינברג. כן הורה על איזוק אלקטרוני. על פי אחד מתנאי השחרור נאסר על העורר ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת. העורר נדרש גם להפקיד ערבויות כספיות.

4.

המדינה הגישה ערר על שחרורו של העורר ועררה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי נשקפת מהעורר מסוכנות בולטת כלפי המתלוננת. לדבריו, הוא מסוכן לציבור בכללו, ולמתלוננת ולאביו בפרט, אף שהוא מונה לפקח עליו במעצר הבית. בית המשפט קבע כי השילוב בין מחלת הנפש ממנה סובל העורר, לבין עברו הפלילי ואופי התנהגותו בארוע הנדון, שוללים את האמון הנדרש כלפיו לצורך שחרורו בחלופה. הוא קבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים, והורה לרשויות בית המעצר להתייחס למצבו הנפשי ולצרכיו בטיפול והשגחה.

5.

העורר ערר לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי לעוצרו.

6.

העורר טוען כי לא היה מקום לקביעת בית המשפט המחוזי כי הוא מסוכן לציבור ולמתלוננת, וכי לא ניתן להתמודד עם מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. לדבריו, התנהגותו מעידה שלא נשקפת מפניו כל סכנה כלפי המתלוננת, שכן מיד לאחר שגרם נזק לדירתה עזב את הקיבוץ בו היא מתגוררת מרצונו, ולאחר מכן לא ניסה

ליצור עימה כל קשר או לפגוע בה בדרך כלשהי. כן הוא טוען כי אין לחובתו הרשעות קודמות אלא רישום פלילי ללא הרשעות, כאשר הרישום האחרון הוא משנת 2004. כן נטען כי איומי העורר כלפי המתלוננת היו מינוריים בטיבם, והעבירות המיוחסות לו אינן מן הסוג החמור שאינו מאפשר שחרור בחלופה. הוא מדגיש עוד כי מעולם לא הורשע בהפרת הוראה חוקית או בבריחה ממשמורת חוקית, ולכן אין בסיס לחשש כי לא ניתן לתת בו אמון לצורך חלופת מעצר.

על כן מבקש העורר כי בית המשפט יקבל את הערר ויורה על שחרורו לחלופת המעצר שאושרה על ידי בית משפט השלום.

7.

הענין העולה בהליך זה מורכב, ואין פלא כי שתי ערכאות שיפוטיות הגיעו למסקנות שונות בהקשר לשאלת שחרורו של העורר והחלת חלופת מעצר בעניינו.

8.

אין להקל ראש בעבירות המיוחסות לעורר, אשר לגביהן קיימת תשתית ראייתית לכאורית. יותר מהנזק הפיסי לרכוש שנגרם בעטיין, הן מבטאות התנהגות בלתי נשלטת ופרץ רגשי חסר רסן אשר הוביל את העורר לפרוץ לדירת חברתו ולבצע שם מעשים חסרי שליטה של הרס. החשש מפני הישנות מעשי עבירה על ידי העורר, העלולים להסלים חלילה מעבירות רכוש למעשי פגיעה באדם, הם שהובילו, כך נראה, את בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

9.

עם זאת, מכלול נסיבות, ובכלל זה טיבן של העבירות, והעובדה כי לעורר אין הרשעות קודמות אף שיש לו רישום פלילי ללא הרשעות, מצדיק בחינת האפשרות לשחררו בחלופת מעצר.

הקושי המרכזי בהקשר זה נעוץ במסוכנותו של העורר מבחינת מצבו הנפשי הקשה, והחשש שמא מצב זה עלול להביאו למעשי עבירה נוספים, פרי אובדן שליטה והעדר מעצורים.

10.

לענין זה חשוב לציין כי לבית משפט השלום הוגשו מספר חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי בעניינו של העורר.

ביום 12.12.08 נשלח מכתב מד"ר רוני ומוש למשטרת ישראל בו נאמר, בין היתר, כי העורר מוכר לבית החולים במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל מאשפוזים קודמים. הוא אושפז לאחרונה בין 1.4.08 ל-25.6.08 ואובחן כסובל מסכיזופרניה פאראנואידית. הוא אושפז במרכז הרפואי מיד לאחר הארוע נשוא כתב האישום, כשהוא במצב פסיכוטי פעיל, והומלץ להשאירו באשפוז לצורך טיפול. לאחר מכן, ביום 24.12.08 הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית נוספת מד"ר ומוש ממנה עולה כי הפרעות התנהגות קשות אפיינו את העורר מילדות, והוא היה נתון גם לשימוש בסמים. הוא אובחן כסובל מסכיזופרניה פאראנואידית ולא התמיד בטיפול התרופתי. נסיונות בעבר לשלבו בטיפול גמילה לא עלו יפה. באותה חוות דעת נקבע כי למרות מחלתו, יכול העורר להבדיל בין מותר לאסור ולכן הוא כשיר לעמוד לדין, ומסוגל להשאר במסגרת שב"ס כשהוא במעקב פסיכיאטרי.

ביום 29.12.08 הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית נוספת מד"ר ומוש. בחוות דעת משלימה זו צויין, כי תוך פרק זמן קצר לאחר אשפוזו של העורר בעקבות ביצוע העבירות, הוא יצא מן המצב הפסיכוטי בו היה שרוי לאחר הארוע, אשר נגרם ככל הנראה כתוצאה משימוש בסמים, ולא ממחלתו. כן נקבע שוב כי העורר הבין את משמעות מעשיו בעת ביצוע העבירה, ויכול היה לשלוט בהם.

11.

לאחר שמיעת טיעוני בעלי הדין בערר זה החלטתי לבחון נכון לעת זו את האפשרות לשחרר את העורר בחלופת מעצר, בכפוף לקבלת חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי ותסקיר שירות מבחן.

12.

ביום 24.2.09 נתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית מסגן הפסיכיאטר המחוזי. מחוות הדעת עולה כי על פי ממצאי הבדיקה האחרונה שנערכה לעורר, הוא אינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי. כן צויין, כי בית מעצר קישון, שם מוחזק העורר, ערוך לענות על צרכיו הרפואיים. עוד צויין בחוות הדעת כי אם תעלה אפשרות של חלופת מעצר, העורר יהיה זקוק במסגרת החלופה למעקב פסיכיאטרי אמבולטורי בתדירות של פעם בשבועיים, עד פעם בחודש.

13.

במקביל לכך, הוגש תסקיר מעצר מפורט מטעם שירות המבחן מיום 26.2.09. התסקיר פורש יריעה רחבה בתיאור קשייו ההתנהגותיים והנפשיים של העורר. לאחר ניתוח מפורט של מכלול הנתונים, מציין שירות המבחן כי הערכתו היא שהסבירות להישנות התנהגות אלימה מצד העורר, מסוג זו המתוארת בכתב האישום, הינה נמוכה. כן הוזכר, כי המתלוננת ציינה כי העורר לא יצר עמה כל קשר מאז מעצרו, והיא איננה חוששת מפני שחרורו. נבחנה גם התאמת חברו של העורר הלל ויאצסלב חיירולין (ת.ז. 310303300) שנמצא מתאים לפיקוח עיקרי, ואביו של העורר חנוך לוין, יוכל להחליפו בעת הצורך.

שירות המבחן מציין עוד כי יצר קשר עם סגן הפסיכיאטר המחוזי ומשיחה עמו התברר כי אין מסגרת טיפולית בקהילה היכולה להוות חלופת מעצר עבור העורר, מלבד מעקב אמבולטורי במרפאה לבריאות הנפש במקום מגוריו.

לאור האמור, המליץ שירות המבחן על שחרור העורר למעצר בית בביתו, בערבותם ובפיקוחם של חברו הלל ויאצסלב חיירולין, ואביו חנוך לוין. כן הומלץ לאפשר לעורר להגיע למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריו לצורך מעקב טיפולי, כשיציאתו למפגשים אלה תיעשה בליווי אחד המפקחים.

12.

בהינתן אופי העבירות בהן מדובר, ורקעו הקודם של העורר, ולאור מצבו הנפשי העומד במוקד השיקולים, ובשים לב לחוות דעת הגורמים המקצועיים, נראה לי כי באיזון כולל ניתן לשחרר את העורר בחלופת מעצר תוך נקיטת אמצעים לפיקוח עליו ולהחלת מעקב טיפולי-נפשי באמצעים הזמינים הקיימים. שקלתי אפשרות של איזוק אלקטרוני, בנוסף לפיקוח אנושי והחלטתי להימנע מכך לאור חשש כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, הדבר עלול לפגוע במצבו הנפשי של העורר במידה העולה על יעילותו של אמצעי זה למניעת הפרת תנאי השחרור.

13.

לאור האמור, אני מחליטה לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר בחלופת מעצר, וזאת בכפוף לתנאים הבאים:

(1)

העורר ישהה במעצר בית מלא במשך כל שעות היממה בביתו שברח' הנרייטה סולד מס' 13 בקרית ים.

(2)

המפקחים עליו יהיו אביו, מר חנוך לוין (ת.ז 008430720) וכן הלל ויאצסלב חיירולין (ת.ז. 310303300). יוער בזה כי בהחלטת בית משפט השלום מיום 19.1.09 צויין גם שמו של מר אלעד וינברג כמפקח מתאים. כל אחד מהצדדים יוכל במידת הצורך להגיש בקשה לבית משפט השלום להוסיף מפקח זה כתגבורת למפקחים שהתמנו.

(3)

לאור מצבו הנפשי של העורר, נדרשת מהמפקחים עירנות מיוחדת למצבו הבריאותי ולצרכיו הטיפוליים, ואם תחול חלילה ירידה במצבו ויעלה חשש כי יש בהתנהלותו סימנים לסטייה מנורמות התנהגות תקינות וחריגה מתנאי השחרור, עליהם להודיע על כך לתחנת המשטרה הקרובה.

(4)

העורר יחתום על התחייבות עצמית בסך 20,000 ₪ וכן תומצא התחייבות מכל אחד מהמפקחים בסך של 30,000 ₪ כל אחת כדי להבטיח את התנהגותו התקינה ואת קיום תנאי השחרור על ידי העורר, ואת התייצבותו למשפטו עד גמר ההליכים.

(5)

העורר יהיה רשאי לצאת ממקום מעצר הבית לצורך ביקור במרפאה לבריאות הנפש במקום מגוריו אחת לשבועיים, כשהוא מלווה באחד המפקחים.

(6)

נאסר על העורר ליצור כל קשר, ישיר או עקיף עם המתלוננת, הגב' עדי תבור, עד גמר הליכי המשפט.