פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9027/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פאדי חכרוש אסמאעין
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ח' בטבת התשע"א (15.12.10)
בשם המבקשת:
אין התייצבות
בשם המשיב:
עו"ד רמי שלבי
החלטה
1.
המדינה הגישה באיחור בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 ב-90 יום החל מיום 10.12.2010 או עד למתן פסק הדין בת"פ 17284-03-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם. בהסכמת בא כוח המשיב, ניתנה על ידי החלטה להאריך את מעצרו של המשיב ב-7 ימים החל מיום 10.12.2010 ונקבע דיון ביום 15.12.2010, אליו המדינה לא התייצבה.
2.
כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו ביצוע העבירות כדלקמן: קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן 'החוק'); שוד מזוין – עבירה לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק ; ניסיון שוד – עבירה לפי סעיפים 402(ב), 29 ו-25 לחוק; עבירות בנשק – לפי סעיפים 144(א) ו-29 לחוק; וכן שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיפים 413ג ו-29 לחוק. מכתב האישום עולה כי בתאריך 21.1.2010 הגיעו המשיב ואדם אחר במכונית גנובה מסוג מיצובישי (להלן 'המיצובישי') לפתח חנות בכפר יאסיף, כשהם רעולי פנים ומצוידים באקדח ובכדורים, לאחר שקשרו קשר לבצע מעשי שוד. אחד מהשניים יצא מן הרכב ובאיומי אקדח דרש מאדם (להלן 'אבי'), שישב במכונית אחרת סמוך לחנות והמתין לחברו לעבודה (להלן 'כמיל'), את כספו. בכך, על פי כתב האישום, ניסה המשיב בצוותא חדא עם אחר, כשהם מזוינים בנשק חם, לגנוב את כספו של אבי. זאת, כשבשעת מעשה הוא מאיים באמצעות אקדח לבצע בו מעשה אלימות וכן מבצע מעשה אלימות בשעת מעשה או בתכוף אחריו, כדי למנוע התנגדות לגניבה ולהתגבר על ההתנגדות. לאחר שאבי השיב כי אין לו כסף, ניסו המשיב והאדם האחר (להלן 'השניים') להימלט במכוניתם. או אז יצא כמיל מהחנות, הבחין במתרחש, דלק אחר המשיב והאחר וניפץ את שמשת המיצובישי באמצעות אלה. בשלב זה, יצא מהמיצובישי הנוסע במושב שליד הנהג וירה שתי יריות לעבר אבי וכמיל. הלה שב למיצובישי והמשיב והאדם האחר עזבו את המקומי. בחלוף נסיעה של כ- 50 מטרים נעצרה המיצובישי והמשיב והאדם האחר יצאו פעם נוספת מהמכונית, כשהם רעולי פנים ובידיהם אקדח. הם הבחינו ברכב מסוג פונטו (להלן 'פונטו'), הנהוג בידי גבר (להלן 'ג'אודת') ואשתו. במסגרת הקשר ולצורך מימושו, תוך שהם רעולי פנים ובאיומי אקדח, עצרו המשיב והאדם האחר את הפונטו, תוך שהם יורים ירייה אחת באוויר. המשיב והאדם האחר דרשו מג'אודת באיומי אקדח למסור להם את מפתחות הפונטו ואת רכב הפונטו של ג'אודת. האחרון סירב לדרישתם ויצא מן הרכב כשהמפתחות בידו. מחזיק האקדח וג'אודת נאבקו ביניהם. אשתו של ג'אודת חמקה מהפונטו ואילו אחד מהשניים נכנס לפונטו על מנת לתור אחר מפתחות הפונטו. משלא מצאם, גנב מן הפונטו מכשיר טלפון סלולארי השייך לג'אודת ולאשתו. בסיום מעשים אלה נמלטו השניים רגלית מן המקום.
עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 23.3.2010 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של מרשו, תוך שמירת זכויותיו לפנות בבקשה לעיון חוזר בכל עת, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים.
3.
בבקשה המונחת בפניי טוענת המדינה כי יש להאריך את מעצרו של המשיב לנוכח מסוכנותו. הודגשה חומרת מעשיו של המשיב וצוין כי נקבעו 3 מועדי דיונים בעניינו במהלך חודש ינואר 2011. מהעבר האחר, פירט בא כוחו של המשיב בהרחבה בפניי את הסיבות לדחיות שחלו בעניינו של מרשו, לרבות דחיות הקשורות באי קבלתו של חומר חקירה מודיעיני. לדבריו, "ההתנהלות של המדינה בתיק הזה היא אינה סבירה ואינה מידתית בנסיבות העניין". הודגש בפניי כי הגם שכתב האישום הוגש בחודש מרץ 2010, הוגשה תעודת חיסיון רק לפני פחות מחודש. לגישתו, הואיל והמידע המבוקש לו לא סופק על ידי המדינה, לנוכח שביתת הפרקליטות וכן בהתחשב בכך שלדבריו "עד היום נשמעו 4-5 עדים מסך כלל העדים" – יש לשחרר את מרשו בתנאים מגבילים.
4.
שני השיקולים המרכזיים בבקשה מעין זו הינם קצב התקדמות המשפט ומסוכנותו של נאשם, המשליכה על הצידוק בהמשך מעצרו בשלב זה. מבעד לעדשת המסוכנות, יש הצדקה ברורה להורות על המשך מעצרו של המשיב. לכאורה, המשיב תכנן יחד עם אחר ביצוע עבירות שוד כלפי עוברי אורח שנקרו בדרכו. זאת, שעה שהשניים חמושים ורעולי פנים ויורים לעבר המפריע למזימותיהם. האינטרס הציבורי נגד התנהגות כגון דא זועק. באשר לקצב התקדמות המשפט, ישנם פנים לכאן ולכאן. הסנגור טען בהרחבה ובפרוטרוט נגד המחדל שהוא מייחס למבקשת בדמות אי העברת חומר חקירה. אין בידי להביע עמדה בנדון מבלי לשמוע את תשובת המדינה ולבחון את המחלוקת על רקע הדיונים שהתנהלו. אולם, בנסיבות העניין ולצורך בקשה זו, אין בנתון זה להשפיע על התוצאה. ארשה לעצמי לציין כי ראוי שנושא העברת חומר החקירה ייבדק ויובהר בהקדם, שלא על חשבון המשך שמיעת המשפט. כך או כך, עולה מהחומר כי אף הסנגוריה תרמה לקצב השמיעה. למשל, בקשתה לבטל דיון עקב צירופו של סנגור נוסף. אין צורך במסגרת החלטה זו לחלק את האחריות בין שני הצדדים. די בכך שישנה תרומה הדדית, בהיקף זה או אחר. אין באמור למתוח ביקורת על הסנגוריה, אך יש רלוונטיות לעניין במסגרת השיקולים הניצבים בבסיס בקשה זו. יתר על כן, נקבעו שלושה מועדי הוכחות בחודש ינואר הקרוב וניתן להניח כי דיונים אלה יקדמו את המשפט.
במצב האמור, וכן בהתחשב בכך שמדובר בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב, נכון יהא להיעתר לבקשת המדינה.
5.
אשר על כן, הנני מורה להאריך את מעצרו של המשיב ב-83 יום החל מיום 17.12.2010 (90 יום במצטבר מיום 10.12.2010) או עד למתן פסק הדין בת"פ 17284-03-10, לפי התאריך המוקדם מביניהם.
ניתנה בח' בטבת התשע"א (15.12.2010).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
10090270_Z03.doc
אמ
מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il