בש"פ 9032/04 דניאל ספר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.9.04 (השופטת נגה אוהד) שלא להתיר את יציאת העורר מן הארץ.

ביום 10.8.04 נעצר העורר בחשד להברחת מטעני סיגריות לישראל תוך זיוף מסמכי משלוח ורישומם על שם אנשי "קש". בבקשת המדינה לקביעת תנאים לשחרורו של העורר מהמעצר נטען, בין היתר, כי מדובר בחקירה בעקבותיה נחשפה רשת מבריחים מתוחכמת, שנהגה לייבא באורח שיטתי בדרך האוויר לנתב"ג מטענים שהכילו סיגריות מתוצרת חוץ, אשר הוסוו כיצוא מוחזר של חפצים אישיים. עוד נטען בבקשה כי ממצאי בדיקת המכס הבלגי, בהתבסס על מסמכי היבוא ששמשו בהובלת הסיגריות, העלו כי העורר הינו האחראי הבלעדי למימון ושילוח הטובין האסורים ביבוא ובידי המדינה ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות של הברחת טובין בהיותו הבעלים והמנהל הרשום בחברה אשר מימנה את התשלום לספק בחו"ל ואת הוצאות המשלוח. נטען, כי בחיפושים שנערכו בביתו ובמשרדו של העורר נתפסו מסמכים רבים אשר בבדיקה ראשונית ניכר כי עשויים לבסס את החשדות נגדו ואף להרחיב את תחומי החקירה. בבקשה אף נטען, שהעורר אינו משתף פעולה בחקירתו. העורר שוחרר מן המעצר, כאשר אחד מתנאי השחרור, שנקבעו בהסכמה, היה כי יוטל על העורר צו איסור יציאה מן הארץ למשך 180 יום.

ביום 25.8.04 ביקש העורר לאשר לו יציאה מהארץ למשך 5 ימים לצורך עסקיו. המדינה התנגדה לבקשה. בתגובתה היא ציינה, כי נגד העורר מתנהלת חקירה מסועפת ומורכבת בחשד למעורבות ומימון של הברחת סיגריות דרך נמל התעופה בן-גוריון ב-16 מקרים שונים ששווי מיסי היבוא החל עליהן הינו 29,776,377 ש"ח. עוד נאמר בתגובה, כי על פי החשד, העורר עשה שימוש בקשרי המסחר הענפים שלו בחו"ל, בכלל זה חברה מסחרית שבשליטתו, לצורך רכישת הסיגריות והברחתן לארץ, בכוונה להונות את האוצר. מדובר, לטענת המדינה, בחקירה חוצת גבולות הנמצאת בעיצומה ולצורך כך התבקש סיוע מגורמים שונים במדינות אלו.

בית משפט השלום דחה את בקשתו של העורר ובית המשפט המחוזי דחה את הערר שהוגש על ההחלטה. דחיית הבקשה בוססה על דו"ח שהגישה המשיבה, לפיו פעולות החקירה המתוכננות משתרעות מעבר לגבולות המדינה ויציאתו של העורר מהארץ מעלה אפשרות סבירה לשיבוש הליכי החקירה. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

העורר טוען, כי בהיעדר ראיה לקיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, בית המשפט קמא טעה בקביעתו לפיה קיימת אפשרות סבירה לשיבוש הליכי חקירה עקב יציאתו את הארץ. לטענתו, בנסיבות אלה, זכותו לחופש תנועה צריך שתגבר על החשש העלום והלא מוכח לשיבוש הליכי חקירה. בא-כוח העורר הוסיף, כי העורר מוכן לכל סייג ותנאי שיוטלו על יציאתו את הארץ, בין היתר, כי תקופת היעדרותו מן הארץ תוגבל ליום או יומיים, כי יעמוד בקשר וידווח על פעולותיו ומקום הימצאו בחו"ל לכל מי שייקבע על-ידי בית המשפט, והוא אף הציע לממן נסיעתו לחו"ל של שוטר, אשר יתלווה אליו ויפקח על כל מעשיו. עוד נטען, כי מדובר בחקירה המתנהלת מזה זמן רב, ואילו רצה העורר לשבשה הוא יכול היה לעשות זאת זה מכבר, מה שנוטל, לעת הזו, את עוקצו של צו איסור היציאה.

בא-כוח המשיבה טוען, כי מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת אשר נמצאת אך בתחילתה ואמורה להתבצע גם בחו"ל, מה שעלול להניע את העורר לנקוט בפעולות לסיכול החקירה, דבר שיקל עליו לעשות בעת שהוא שוהה בחו"ל. על כן, עצם שהותו של העורר בחו"ל עשויה להביא לשיבוש החקירה. לדעתו, לאחר שהעורר יצא את הארץ, קיים חשש כי לא יעמוד במגבלות שהוא מוכן ליטול על עצמו ויצור קשר עם גורמים אחרים בחו"ל, כאשר למשיבה לא תהא אפשרות לאכוף עליו התחייבויות אלה.

כפי שנקבע בפסיקה, הטלת מגבלות על זכותו של אדם לצאת מהארץ תבחן, "על פי אמות מידה הנותנות משקל רב לזכות האדם לחופש היציאה מהארץ", זאת במיוחד כאשר מדובר בשלב שבו טרם התגבשו בעניינו של החשוד ראיות לכאורה (בש"פ 5851/00 רבינוביץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3), 666). איסור יציאה מן הארץ בשלב זה מחייב קיומם של שניים אלה: חשד סביר שאותו חשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו (בש"פ 5955/99 מדינת ישראל נ' סניור שוורץ פ"ד נג(4) 666) וקיומה של "אפשרות סבירה, גם אם לא ודאות קרובה, כי החשוד יימלט מן הארץ או כי החקירה תשובש" (בש"פ 5851/00 לעיל).

במקרה שלפנינו, ב"כ העורר לא חלק על קיומו של חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לעורר. המחלוקת בין בעלי הדין נפלה לגבי התנאי השני דלעיל, שעניינו בחשש לשיבוש הליכי החקירה.

בעניין זה טוען העורר, כי אין כל ראיה על כך שבעבר הוא שיבש את הליכי החקירה, מה גם שמדובר בחקירה אשר מתנהלת על ידי רשויות המס מזה תקופה ארוכה, או שבכוונתו לעשות זאת בעתיד.

אכן, בידי המשיבה אין ראיות קונקרטיות לשיבוש בפועל או בכוח של הליכי חקירה על ידי העורר. אולם, במקרים מסוג זה, כמו במקרים רבים אחרים, החשש לשיבוש הליכי חקירה הוא חשש מובנה העולה מעצם טבעה ואופייה של החקירה, שלא ניתן להוכיחו באמצעות ראיות קונקרטיות בדבר השיבוש הצפוי.

במקרה שלפנינו, לאור ההיקף הכספי של העבירות בביצוען העורר נחשד, בהתחשב בכך שמדובר, לפי החשד, ברשת מבריחים מתוחכמת אשר חלק גדול מפעילותה בוצע בחו"ל, ולאור מורכבות החקירה שחלקה, כעולה מהדו"ח בעניין פעולות החקירה הנדרשות, אמור להתבצע מחוץ לגבולות המדינה, נחה דעתי, שאכן קיימת אפשרות סבירה לשיבוש הליכי החקירה עקב יציאתו של העורר מן הארץ, ולו לתקופה קצרה. העורר אמנם מוכן ליטול על עצמו מגבלות שונות בעת שהייתו בחו"ל, אך בעניין זה מקובלת עלי עמדתה של המשיבה, שמבחינה מעשית, לא יהא ניתן לאכוף מגבלות אלה או לפקח על שמירתן כאשר העורר נמצא בחו"ל.

הערר נדחה.