בש"פ 9039/00 מדינת ישראל נ. יוסופוב איכטיאר

המשיב עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על-פי כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בחבורה) ושהייה בלתי חוקית בישראל. עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום בירור המשפט. בעוד ארבעה ימים ימלאו תשעה חודשים להגשת כתב האישום. לעת הזאת סיים בית המשפט את שמיעת הראיות וסיכומי הטענות, והועיד את מתן הכרעת הדין ליום 2.1.2001. לפניי בקשת המאשימה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק-דין במשפטו. הסניגור אינו מתנגד להארכת המעצר עד יום 2.1.2001 (המועד שנקבע למתן הכרעת הדין), אך מתנגד להארכת המעצר מעבר לכך.

הבקשה בדין יסודה. העבירות המיוחסות למשיב, והנסיבות העובדתיות שבגידרן בוצעו, מקימות על המשיב חזקה שהוא מסוכן לבטחון הציבור. בהיותו אזרח זר מתקיים גם יסוד סביר לחשש שינסה להימלט מן הדין. טעמים אלה, שעל יסודם היה מוצדק להחזיק את המשיב במעצר ממועד הגשת האישום ועד כה, כוחם יפה להצדיק את המשך מעצרו עד למתן פסק-דין.

יתר על כן, הסכמת הסניגור להארכת המעצר עד למתן הכרעת הדין, כשזו מלווה בהתנגדות למעצר מעבר לכך, לוקה בכשל הגיוני בסיסי. שהרי, אם המשיב יזוכה בדינו כפי שמצפה ומקווה הסניגור, משפטו יסתיים וניתן יהיה לשחררו ביום מתן הכרעת הדין. מאידך, אם יורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, הצידוק למעצרו עד למתן גזר הדין יתחייב, לא רק מן הטעמים שהצדיקו את מעצרו עד לשלב הזה, אלא גם משמיטת חזקת החפות, שממנה מוסיף המשיב ליהנות כל עוד לא הורשע.

אני מקבל את הבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 17.12.2000 או עד למתן פסק-דין במשפטו של המשיב, לפי המוקדם מבין המועדים. כאמור, בית המשפט המחוזי הודיע כי ייתן את הכרעת דינו ב2.1.2001-; וחזקה עליו שיעשה כמיטב יכולתו לסיים את המשפט בגזר-דינו (ככל שיימצא המשיב אשם בדין), ככל האפשר במועד קרוב למתן הכרעת הדין.