בש"פ 9040/07 ארז מיימון נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום לפיו הוא נאשם בביצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לפי העובדות הנטענות בכתב האישום, דקר העורר באמצעות כלי חד את שלושת המתלוננים, במהלך קטטה עמם, וגרם להם חבלות חמורות. נטען כי העורר דקר מתלונן אחד ארבע פעמים ומתלונן אחר שלוש פעמים. פצעי דקירה נמצאו בבית החזה, בבטן, בקרקפת, בירך ובאיברים נוספים של המתלוננים, כמפורט בכתב האישום. לפי אחת מהעדויות, אחד המתלוננים נדקר גם כאשר ניסה לברוח והיה עם הגב לעורר. כמו כן, נטען שהעורר שיקר בחקירתו הראשונית בכך שטען כי כלל לא נכח בזירת האירוע וכי הוא סירב למסור את שמות חבריו אשר שהו עמו בזירה.

לבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, בעילת מסוכנות ובעילה של שיבוש מהלכי משפט. בדיון בבקשה, לא חלק בא כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה לכתב האישום. בית המשפט המחוזי בחן את הטענות שהעלה בא כוח העורר בעניין רקע הדברים שקדם לדקירות לכאורה ולא מצא בו כדי לכרסם בעוצמת הראיות לכאורה ובמסוכנות העולה מהן. בהתייחסו לאפשרות חלופת מעצר, קבע

בית המשפט כי: "המסוכנות העולה מהתנהגות כזו של המשיב, היא כה רבה, עד כי לא ניתן לאיין אותה בחלופה. מדובר בהתנהגות אלימה, סוחפת ופוגענית...".

בהתייחס לתסקיר של שירות המבחן, אשר העריך כי רמת הסיכון לעבירות מצד העורר היא נמוכה, ציין בית המשפט כי תסקיר שירות מבחן הוא כלי עזר לבית המשפט בקביעתו ביחס למסוכנות ולחלופת המעצר הנדרשת, וכי אין בית המשפט מחויב בהמלצות התסקיר. בהתייחס לערכת המסוכנות שבתסקיר, ציין בית המשפט כי התסקיר לא התייחס למסוכנות העולה מהמעשים הלכאוריים של המשיב:

היעדר התייחסות קונקרטית כלשהי, בעניין המסוכנות, לעצם מעשיו הלכאוריים של המשיב, היינו לדקירות, לכך שיש מספר מתלוננים שנדקרו, לכך שהיו מספר דקירות כמפורט לעיל, וכיצד המעשים הלכאוריים של המשיב, מתיישבים עם קביעה של רמת סיכון נמוכה בעתיד.

על רקע קביעות אלה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר מבקש להתערב בהחלטה זו. הוא טוען שרמת הסיכון להישנות העבירות מצדו נמוכה, ומבקש להטיל עליו מעצר בית מלא כחלופת מעצר. העורר תומך טענתו בדבר מסוכנתו בתסקיר של שירות המבחן. העורר גם מעלה טיעונים בדבר הראיות לכאורה ומצביע על סתירות נטענות בדברי המתלוננים ועל עדות עדה נוספת אשר תומכת בגרסה לפיה העורר הותקף באופן קשה על ידי המתלוננים טרם בוצעו הדקירות לכאורה.

דין הערר להידחות. לא מצאתי עילה לסטות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיום ראיות לכאורה – קביעה לה הסכים בא כוחו של העורר בבית משפט קמא. לא מצאתי עילה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר מסוכנותו של העורר. המסוכנות העולה ממעשיו הנטענים של העורר היא רבה, נוכח מספר הנדקרים, ריבוי הדקירות ואופיין. אין להתערב גם בקביעתו של בית משפט קמא כי חלופת המעצר המוצעת לא תאיין מסוכנות זו.

בא כוח העורר ציין כי עובר למעצרו של העורר, התגלתה אצל העורר בעיה רפואית. על שירות בתי הסוהר לאפשר לעורר לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש.

אשר על-כן, הערר נדחה.