בש"פ 9042/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 27190-11-10 מפי כבוד השופטת נ' בן אור ), לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום מייחס לעורר ביצוע מעשה סדום בנסיבות אינוס ואיומים. על פי הנטען, במהלך חודש ינואר 2010 החל קטין, יליד נובמבר 1995, לעבוד בנגריה. במסגרת עבודה זו, הכיר העורר את הקטין. אחר הסיע את העורר והקטין לביתו של העורר לצורכי ביצוע עבודה מסוימת. הקטין נכנס לביתו של העורר. האחרון ניגש אליו והוריד את מכנסיו של הקטין. תחת איומי סכין, נאלץ הקטין בניגוד לרצונו להחדיר את איבר מינו של העורר לפיו. בהמשך, החדיר העורר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה, התגבשה עילת מעצר ושאין חלופה הולמת. קו ההגנה של העורר היה כי הסיפור הומצא כמעשה נקמה של אדם אחר נגדו. חזקת החפות עומדת לעורר, אך בית המשפט הציג מספר נימוקים המחלישים, על פני הדברים, את קו ההגנה האמור. כך, למשל: עיתוי הגשת התלונה; חיזוקים שנמצאו לגרסת הקטין; והיגיון הדברים, כפי שהוא עולה מן הנסיבות. בדיון בערר הדגיש הסנגור כי בית המשפט המחוזי כלל לא בחן חלופה וטען שישנה חובה לעשות כן ואף חובה להזמין תסקיר.

במהלך הדיון, השיב הסנגור לשאלת בית המשפט בדבר החלופה המוצעת על ידו – כי אין לו חלופה. לדבריו, זהו תפקידו של שירות המבחן.

2.

לא מצאתי כל ממש בערר זה ודינו להידחות. בית המשפט המחוזי כתב החלטה מנומקת ומפורטת. המסוכנות העולה ממעשיו של העורר ברורה ומטרידה בעוצמתה. השימוש לכאורה בסכין כדי לכפות אקט מיני על קטין בן 15, שהכיר את העורר מעבודתו ואשר האחרון היה מעיין "אחראי" לו, מדבר בעד עצמו.

אין כל חובה משפטית להזמין תסקיר מעצר בבקשה מעין זו. באופן קונקרטי יותר, הסנגור לא הצביע על כל סיבה או תועלת שתצמח מהזמנת התסקיר. תפקיד הסנגוריה לברר עם הנאשם חלופות מעצר אפשריות. ברי כי אין לשירות המבחן רשימה של חלופות מעצר שניתן לבחור מהן. בכל מקרה, וזה העיקר, עילת המעצר חזקה מאוד והתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי ודאי מוצדקת היא. במיוחד כך הדבר עת לא הוצעה כלל חלופה.

3.

הערר נדחה.