בש"פ 9044/05 סאמר שאער נ. מדינת ישראל

1.העורר ושניים מאחיו עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. לעורר מיוחסות עבירות של ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות. העורר ביקש מבית המשפט המחוזי לקבל חומר נוסף שלא הגיע לידיו בגדר חומר חקירה. חלקה של הבקשה הוסדר בינתיים ונותרה על הפרק שאלה לגבי הודעות שניתנו במשטרה בתיק אחר על ידי שניים מבין העדים, שאמורים להעיד כעדי תביעה בתיק הנוכחי. שני העדים היו נאשמים בתיק האחר. המשיבה מתנגדת לקבלת הערר, כפי שהתנגדה בבית המשפט המחוזי.

2.נראה לי, כי הצדק עם המשיבה. הטענה שמעלה הסניגור המלומד היא זו: אותם שני עדים היו כאמור נאשמים בתיק אחר והואשמו שם בעבירות אלימות. נטען, כי באותו תיק אחר טענו שני העדים כי הקורבנות למעשה האלימות הם שתקפו אותם. יצוין, כי בסופו של דבר הורשעו השניים בתיק האחר בלא שנשמעו ראיות. הסניגור מבקש להסתמך על מה שטענו אותם שני עדים בתיק האחר, תוך הקבלה לתיק הנוכחי. נראה לי, כי על פי התיאור האמור אין לומר שההודעות שנמסרו במשטרה על ידי שני העדים בתיק האחר נכללות בגדר חומר חקירה. לכאורה, אין נגיעה או קשר בין ההליך האחר לבין ההליך הנוכחי. אילו היה מבוסס ולו לכאורה קשר ענייני מסוים, אפשר שהיה ממש בטענתו של הסניגור. אמנם, יש בהחלט הבדל בין מה שיבוא בגדר חומר חקירה לבין החומר שניתן להציגו כראיה. אך יחד עם זאת, לא ניתן אלא לתהות מה ניתן לעשות באותן הודעות, כאשר ממילא לא ניתן יהיה להגישן כראיה בתיק הנוכחי.

3.סיכומו של דבר, לא מצאתי יסוד לערר והנני מחליט לדחותו.