פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9051/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
העורר:
חסיין גאזי דהאר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.10.07
בב"ש 93475/07 שניתנה על-ידי כבוד השופט ג' נויטל
תאריך הישיבה:
כ' בחשוון התשס"ח
(1.11.07)
בשם העורר:
עו"ד אורי קינן;
עו"ד ספייה אנגאם
בשם המשיבה:
עו"ד בת עמי ברוט
החלטה
העורר הובא לדין בגין עבירה של שהייה שלא-כדין בישראל בשתי הזדמנויות שונות ובגין עבירה נוספת של גניבה שבוצעה בהזדמנות הראשונה מבין השתיים. הוא הודה במיוחס לו במועד הקראת כתב-האישום, ובית-משפט השלום הביא בחשבון עובדה זו לקולא. כמו כן, הביא בית-המשפט בחשבון גזר-הדין את מצבו האישי של העורר, את גילו ואת עברו הנקי. בית-המשפט מצא כי די בעונש מרתיע כדי לשמש הרתעה מספקת כנגד אדם בגילו של העורר, וגזר עליו על-כן עונש של מאסר מותנה בן שישה חודשים למשך שלוש שנים, בגין עבירה של שהיה בלתי-חוקית בישראל, ועונש מותנה נוסף בגין עבירה של הסגת גבול וגניבה. בית-משפט השלום הביא בחשבון העונש גם את העובדה שגזר-הדין ניתן בערב חג קדוש לעורר.
כנגד גזר-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי, והמשיבה ביקשה להחמיר בעונשו של העורר ולגזור עליו עונש הולם – חמור יותר – שכולל מאסר בפועל. בד בבד עם הגשת הערעור ביקשה המשיבה מבית-המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד לתום שמיעת הערעור, וכן ביקשה כי הערעור ישמע במועד מוקדם. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה, בשל שסבר כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי, מבלי לקבוע מסמרות, היה מקום להטיל על העורר עונש של מאסר בפועל. הוא הביא בחשבון גם את מסוכנותו של העורר בשל שהותו שלא כחוק בישראל ואת העובדה שנלוותה לשהותו עבירת רכוש.
אכן, כפי שנפסק כבר (בש"פ 3408/00), קיימת סמכות לבית-המשפט המחוזי להורות על מעצרו של מי שהוגש בעניינו ערעור על פסק-הדין של בית-משפט השלום, אלא שכפי שציין בית-המשפט העליון, מעצר בשלב הערעור הוא חריג ונעשה רק בנסיבות מיוחדות. פסק-הדין האחד העומד לחובתו של העורר בנקודת הזמן הזו הוא פסק-דינו של בית-משפט השלום, שסבר כי דינו של העורר אינו מאסר בפועל. הוראה זו היא כאמור האחת הקיימת בעניינו, וראוי היה להביא עובדה זו בחשבון החלטת המעצר.
נראה, כי השיקול המרכזי העומד היום למבחן במסגרת הזו הוא הצורך להבטיח את התייצבותו של העורר לשמיעת הערעור, וצורך זה ניתן למלא בדרך של חלופת מעצר מתאימה. כיוון שכך, מתבטלת החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ובמקומה תבוא הוראה לקיום דיון מחודש בשאלת החלופה שתוצע על-ידי העורר. מיד לאחר שתתקבל החלופה ישוחרר העורר בהתאם לתנאים שייקבעו. מטבע הדברים יש צורך לקיים את הדיון בשאלת החלופה הראויה בתוך ימים ספורים, וככל שניתן, במהלך השבוע הזה או בתחילת השבוע הקרוב.
ניתנה היום, כ' בחשוון התשס"ח (1.11.07).
המשנה-לנשיאה