בש"פ 9069/99 גדעון ספירו נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת הרשמת מאק-קלמנוביץ, אשר דחתה במסגרת בש"פ 3299/99 את בקשת המערער להארכת מועד להגשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 348/98.

1.לטענת המבקש, הוא הגיש את בקשת רשות הערעור באיחור של יומיים כתוצאה מתקלה חד פעמית אמיתית, שכן חשב כי ימי השביתה במערכת בתי המשפט אינם באים במניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון. כמו כן הוא טוען כי סיכויי בקשת הרשות ערעור להתקבל "כמעט שאינם ניתנים לכימות" ומכל מקום בקשת רשות הערעור מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית. בקשתו להארכת מועד נדחתה, כאמור, על ידי הרשמת ביום 1.12.99, הן מן הטעם שהמבקש לא הראה כל הצדקה לאיחור והן מן הטעם שסיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל הינם נמוכים. על כך הערעור שבפני.

2.המשיבה מתנגדת לדחות את הערעור ומפנה לטיעונים שנטענו על ידה בפני הרשמת.

3.לאחר שעיינתי בערעור, נחה דעתי כי דינו להידחות. המבקש אינו מעלה בערעורו כל טעם שיכול להצדיק איחור בהגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, ולו גם אם המדובר באיחור בן יומיים. הלכה היא כי טעותו של בעל דין בחישוב מניין הימים אינה טעם המצדיק הארכת מועד (ראו בש"א 169/87 וינשטיין נ' הפועלים ליסינג בע"מ , פ"ד מא(4) 785). הוא הדין לעניין טעות של בעל דין בחישוב ימי הפגרה (ראו בש"א 169/87 לעיל וכן ע"א 147/86 ל. גליקמן בע"מ נ' רבהון , (לא פורסם)).

הערעור נדחה איפוא.