בש"פ 9079/01 מנחם מעודה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע שוד, שוד בנסיבות מחמירות ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נסעו העורר ואדם נוסף במונית, הצמידו לצוארו של הנהג סכינים ואילצו אותו, תוך איומים שידקרו אותו, למסור להם את כספו. אחרי שנעצר איים העורר על שוטרת ששמרה עליו בזמן אשפוזו בבית החולים באומרו שיכה אותה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' עמית), בהחלטתו מיום 15.8.01, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר טען שאין ראיות, אף לא לכאורה, להוכחת האשמה. בעררו לא חלק על כך שאותו נהג מונית נשדד אולם חלק על כך שהעורר היה אחד משני השודדים. לטענתו לא זוהה העורר כאחד מן השודדים, לא נמצאה הסכין שבה, לפי הטענה, השתמש, וכן לא נמצאה הקופסה שבה היה כספו של נהג המונית וטביעות אצבעותיו לא נמצאו במונית. טענות אלה יש לדחות. לפי הודעתו של נהג המונית יצאו השודדים מן המונית ואחד מהם עבר לפני חלקה הקדמי. הנהג הסיע את המונית קדימה בצורה מבוקרת, פגע בעורר ולאחר מכן נסע אחורה וברח מן המקום. לאחר מכן נמצא העורר שרוע על הכביש באותו מקום כשהוא פצוע. די בכך כדי לשמש ראיה לכאורה לכך שהעורר היה אותו שודד שנהג המונית פגע בו. לכך יש להוסיף את נסיבותיהן של העבירות שבהן מדובר ואת הרשעותיו הקודמות של העורר המעידות על מסוכנותו. יוער כי נקבעו שני מועדים לשמיעת ההוכחות בחדש ינואר 2002 ויש להניח, אפוא, כי סיומו של המשפט קרוב.

2. הערר נדחה.