בש"פ 9079/10 אברהם שרביט נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעמ"ת 60910-10-10 (השופטת ר' אבידע), לפיה נדחה הערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (מ"ת 15112-09-10 מפי השופט נ' אבו טהה) לעצור העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

נימוקי בית המשפט המחוזי מציגים את הקושי בהכרעה בערר. כך נכתב: "אודה כי התלבטתי לא מעט. עסקינן באדם שכאמור בשל מצבו הקוגניטיבי מתקשה להסתגל לתנאי המעצר ונדרש לשיקום. זאת ועוד, העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אינן במדרג כזה המצדיק, בד"כ, היענות לבקשה". סיכומו של דבר, נדחה הערר על ידי בית המשפט המחוזי, "בכפוף לכך שלאחר חלוף ארבעה חודשים מיום מעצרו יוכל העורר לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר ואזי כאמור יראו במעבר הזמן עילה לעיון חוזר, והצעה לחלופה למעצר, היינו מעצר בית בבית האם עם איזוק אלקטרוני תישקל פעם נוספת, כאשר אחד השיקולים לשחרור יהיה אורך התקופה שהעורר נתון היה במעצר."

2.

באופן כללי, אינני סבור כי יש מקום להתערב בדרך בה איזן בית המשפט המחוזי את השיקולים המנוגדים. דווקא בשל כך, יש מקום בשלב זה לקבל את הערר באופן "צר", כפי שיתואר להלן. העורר מואשם בביצוע שתי עבירות של איומים ותקיפת עובד ציבור. מבלי להמעיט בחשיבותן של עבירות אלה, מסכים אני כי נסיבות ביצוען אינן מצדיקות מעצר עד לסיום ההליכים בהתקיים חלופה ראויה. על פי החלטת בית המשפט המחוזי, יהיה רשאי העורר לבקש עיון חוזר בחלוף 4 חודשים מהמועד בו החל מעצרו. חישוב פשוט מגלה כי חלפו מעל לשלושה חודשים מיום המעצר. בהתחשב בכך וכן בקצב שמיעת המשפט – נתון שברור בשלב זה יותר מאשר במועד מתן ההחלטה על ידי בית המשפט המחוזי – סבורני כי יש לאפשר לעורר להגיש בקשה לעיון חוזר כבר עתה.

הסנגור ביקש להורות על שחרור העורר כבר עתה, מבלי לקיים עיון חוזר. אולם, מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי, לפיה ראוי שבית משפט השלום יבחן את הדבר באופן קונקרטי בכלים העומדים לרשותו.

3.

הערר מתקבל באופן שהסנגור יהא רשאי לפעול על פי הסיפא בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר הגשת בקשה לעיון חוזר – כבר בשלב הנוכחי.