בש"פ 908/21 שלום חדארי נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופט צ' קאפח ) בעמ"ת 1254-02-21 מיום 1.2.2021, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופטת הבכירה י' פרדלסקי ) מיום 31.1.2021, כך שהמבקש נעצר עד החלטה אחרת והדיון הוחזר לבית משפט השלום לצורך קבלת תסקיר מעצר ודיון בסוגיית הערבויות.

רקע

1.

ביום 9.11.2020 הוגש נגד המבקש לבית משפט השלום בתל אביב - יפו כתב אישום המייחס לו עבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. על פי הנטען בכתב האישום, העבירות בוצעו על רקע שהותה של המתלוננת, אשתו של המבקש, ושל חמשת ילדיה (שלושה מהם ילדיו של המבקש) במקלט לנשים מוכות ובתום תקופת הרחקה שניתנה למבקש על ידי קצין משטרה. המבקש שלח למתלוננת כ-55 הודעות באמצעות אפליקציית פייסבוק בין הימים 3.11.2020-28.10.2020, בהן כתב כי הוא מתגעגע אליה ואל הילדים וכי קשה לו; בהודעות מיום 4.11.2020 איים כי אם הילדים לא ידברו איתו בתוך שעה, הוא יגיע למקלט, יודע איפה היא נמצאת ואף אחד לא יעצור אותו גם אם יעברו 10 מקומות; ובהודעות נוספות כתב כי הוא על סף התאבדות.

2.

בית משפט השלום קבע קיומן של ראיות לכאורה (החלטה מיום 15.11.2020, כב' השופטת ש' בן יצחק ), והורה על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בישיבה, תחת פיקוחם של שני מפקחים ותנאים מגבילים, וביניהם איסור יצירת קשר, ישיר או עקיף, עם המתלוננת והרחקה ממנה למרחק של לפחות 500 מטרים (החלטה מיום 18.11.2020, כב' השופטת ש' בן יצחק ).

3.

ביום 28.1.2021, הגישה המשיבה בקשה להוצאת צו מעצר נגד המבקש בטענה שיצר קשר עם המתלוננת, ובדיון ביום 29.1.2021 בית המשפט הורה על הארכת מעצר המבקש עד ליום 31.1.2021 (כב' השופטת ד' אמיר ).

4.

בבקשה לעיון חוזר שהגישה המשיבה בהחלטתו של בית המשפט מיום 18.11.2020, נטען כי ביום 29.12.2020 מסרה המתלוננת כי המבקש ממשיך ליצור עימה קשר והופנתה להגשת תלונה; וכי ביום 10.1.2021, המתלוננת הגישה תלונה על כך שהמבקש יצר עימה קשר טלפוני בין המועדים 29.12.2020-1.12.2020 ובכך הפר את התנאים המגבילים. בית המשפט ציין כי לא ברור מדוע המבקש נעצר רק ביום 28.1.2021, למרות שהתלונה הוגשה ביום 10.1.2021, והורה על החזרת המבקש למקום מעצר הבית, תוך שנאסר עליו להשתמש בטלפון (החלטה מיום 31.1.2021, כב' השופטת הבכירה י' פרדלסקי ).

5.

על החלטת בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 1.2.2021 בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש הפר את הצו בדבר איסור יצירת קשר והורה על מעצר המבקש עד החלטה אחרת ועל החזרת הדיון לבית משפט השלום, לצורך קבלת תסקיר מעצר ודיון בסוגיית הערבויות. על החלטה זו בקשת רשות הערר המונחת לפניי.

נימוקי הבקשה

6.

המבקש סבור כי יש מקום ליתן לו רשות ערר, משמתעוררת בעניינו שאלה עקרונית בדבר צדקתו של מעצר מאחורי סורג ובריח בגין מסוכנות כאשר המשיבה לא פעלה באופן מיידי למעצרו. המבקש מוסיף כי מעצרו פוגע פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו לחירות ולהליך הוגן, משקיימים אמצעים אחרים שפגיעתם פחותה ומשבשל מגיפת הקורונה ההמתנה לתסקיר יכולה להימשך זמן רב.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ונספחיה, החלטות בית משפט השלום והחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפניי, לא מצאתי מקום למתן רשות ערר.

הלכה היא כי בקשת רשות ערר ב"גלגול שלישי" בהליכי מעצר תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או בהתקיים נסיבות חריגות כגון חשש לעיוות דין, חריגה מסמכות, או פגיעה שאינה מידתית בזכויות המבקש (בש"פ 6058/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (9.9.2020)). מעיון בנימוקי הבקשה, לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אצטלה עקרונית, הרי שהיא ממוקדת בעניינו הפרטני ואינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית. כך גם לא מצאתי כי מתקיימת פגיעה שאינה מידתית בזכויות המבקש.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית.