בש"פ 9080/07 סולמאן אלעביד נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. גזר הדין בעניינו של המבקש ניתן ביום 10.12.06 והבקשה הוגשה בשלהי חודש אוקטובר 2007. הבקשה המקורית לא כללה טעם לאיחור ועל כן אפשרתי למבקש להשלים התייחסותו לכך (החלטתי מיום 31.10.07). המבקש לא התייחס להחלטתי זו וזאת למרות הזדמנות נוספת שניתנה לו (החלטתי מיום 23.12.07) ועמדת המשיבה בנדון מיום 10.12.07 שביקשה אף היא לקבל את טעמי המבקש לאיחורו הניכר. במצב דברים זה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. באין טעם לאיחור האמור; ובשים לב לזמן הרב שחלף; וכן לסיכוייו הבעייתיים של הערעור על גזר-דין שהוא על יסוד הודאת הנאשם-המבקש ותוך התחשבות בנסיבותיו האישיות; על יסוד כל אלה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.