בש"פ 9084/03 עוזי קרן נ. לודמירסקי אחיה

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור פסלות. המבקש עותר בבקשה נוספת כי אפסול את עצמי מלדון בעניין. לא מצאתי כל עילה לפסילתי. הבקשה לכך מעוגנת בטענות של העותר לגבי ההוראה שניתנה על ידי כי ימציא למשיב העתק מן הבקשה דלעיל. הקושי העולה מטענות אלה ניתן לתיקון בנקל, ואין בו, בכל מקרה, דבר המגלה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילה עצמית. בקשה זו של המבקש נדחית, אפוא.

לעיצומה של בקשת הארכה, עולה מנסיבות העניין כי ביום 21.9.03 התקבלה אצל המבקש החלטה של בית המשפט המחוזי על כך שהוא יכול לערער על החלטה בעניין פסלות שופט תוך 5 ימים לבית המשפט העליון. המבקש לא עשה כן, ופנה ביום 25.9.03 בבקשת ארכה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה והיפנה את המבקש לערכאה המוסמכת, היא בית המשפט העליון. בקשת הארכה הוגשה ביום 8.10.03, לאחר שביום 3.10.03 התקבלה אצל המבקש ההחלטה (מיום 29.9.03) בבקשה הנ"ל.

דין הוא כי לצורך הארכת המועד הקצר הקבוע בדין להגשת ערעור פסלות, נדרש טעם מיוחד מוגבר, על מנת למנוע שיבוש הליכים בערכאה הדיונית. בנסיבות העניין, נפלה טעות בהחלטה בה הודע למבקש כי עומדים לרשותו 5 ימים לצורך הגשת ערעור, בעוד שהמועד הנכון הוא 10 ימים (תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין המבקש טוען כי הודעה זו הטעתה אותו. בהתחשב בכך שהמבקש מרבה להגיש בקשות וערעורי פסלות לערכאות השונות, גם אין יסוד מספיק להניח כי המבקש הוטעה על ידי הודעה זו. לא למותר לציין, כי לאחר קבלת ההודעה האמורה, המבקש נקט בהליכים שגויים להארכת המועד, בבית המשפט המחוזי. מהלכים אלה גרמו להתמשכות העניין עד לחלוף 17 ימים מקבלת ההחלטה המקורית בידי המבקש. טעות זו של המבקש רובצת לפיתחו בלבד.

זאת ועוד, על פני הדברים, סיכוייו של ההליך שהמערער מבקש להגיש נראים, מתוך עיון בחומר שבפניי, קלושים, במידה שאינה מצדיקה את הארכה המבוקשת. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח אמת המידה הקפדנית למתן ארכה בסוג של הליכים.

התוצאה היא שבחשבון כולל, אין מקום להאריך את המועד, כמבוקש. הבקשה נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין לא אשית הוצאות על המבקש.