בש"פ 910/03 אקרם חג'ג נ. מדינת ישראל

שוטרים שנסעו ברכב מוסווה בשעות הלילה של תאריך 6.11.02, הבחינו ברכב אחר שנסיעתו עוררה את חשדם. הם הורו לנהג הרכב לעצור, ומשזה לא ציית והמשיך בנסיעה, שלף אחד השוטרים את אקדחו וכיוון אותו לעבר הנהג. איום זה עשה את שלו, ומשנעצר הרכב התברר כי נסעו בו ארבעה אנשים, הנהג מחמד עיסוי (להלן-עיסוי), שני העוררים, וקטין יליד חודש דצמבר 1984, שבין רגליו היתה מונחת שקית ובה 2,788 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA .

בכתב האישום שהוגש נגד נוסעי הרכב, יוחסה להם עבירה של אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, והמשיבה עתרה למעצרם עד תום ההליכים. בחודש דצמבר 2002, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים, ועם תחילת הדיון הודה הקטין כי הסם שנתפס שייך לו, והמשך ההליכים בעניינו נדחה למועד אחר לצורך הכנתו של תסקיר מבחן. יתר הנאשמים, ובהם העוררים, כפרו בקיומה של זיקה כלשהי לסם, ובעקבות הודאת הקטין הם עתרו בפני בית המשפט, לשוב ולבחון אם יש עוד עילה למעצרם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא חל שינוי מהותי במערך הראיות שהוביל בשעתו להחלטת המעצר. כוונת הדברים לכך, שבהודאת הקטין לא היה כדי להסביר כיצד לא הבחינו נוסעי הרכב האחרים בשקית הסם שנשא עמו, ומדוע לא בחרו לנתק את עצמם מראייה מפלילה שכזו, וכן מה גרם לכך שמפיהם של העוררים ועיסוי נשמעו גרסאות סותרות על מעשיהם באותו יום ועל סיבת הימצאותם ברכב.

מאז ניתנה החלטתו של השופט גורפינקל חלה התפתחות נוספת, כאשר בית משפט זה (כבוד השופטת ד' דורנר) קיבל את עררו של נהג הרכב מחמד עיסוי, והורה על שחרורו לחלופת מעצר. והרי ההנחה היא שנהג הרכב היה אמור לדעת טוב מכל נוסע אחר כיצד הגיע הסם לרכבו. זאת ועוד, אכן הסתירה בין גרסאותיהם של העוררים ועיסוי מעלה תמיהות, אולם ניסיון החיים מלמד, שאין זה חריג שחשוד יתגונן בגרסה כוזבת אף שלא היה שותף למעשה העבירה, כשלעיתים הוא עושה זאת כדי להימנע מלהפליל את מי שהחטא רובץ לפתחו.

לנוכח כל אלה, ובמיוחד לאור שחרורו של עיסוי ממעצרו, אינני סבור כי הוכחה עילה לנהוג בעוררים בדרך אחרת, ומכאן החלטתי להורות על שחרורם, ובלבד שיציעו לבית משפט קמא, אליו מוחזר הדיון, חלופת מעצר אשר תניח את דעתו.