בש"פ 9102/06 מדינת ישראל נ. יוסי דוידוב

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 1021/06 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 17.2.2006 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב-אישום מתוקן המייחס למשיב עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של קשירת קשר לביצוע רצח, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א)רישא ו-(ב) רישא לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין וכן שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, עובר ליום 27.1.2006 קשר המשיב עם אדם אחר (להלן: האחר) לרצוח את משה עמרה (להלן: המתלונן). בתאריך זה נכנסו המשיב והאחר לפיצוציה בה עבד המתלונן, כאשר המשיב נושא אקדח ללא רישיון כדין והאחר מצוייד בסכין. השניים דחפו והפילו את המתלונן, בעוד המשיב יורה בו שתי יריות באקדחו והאחר דוקר אותו בסכין. המשיב אף ניסה לירות יריות נוספות, אך לא צלח בכך מסיבה מסוימת. כתוצאה ממעשי המשיב והאחר נחבל המתלונן באופן חמור ונאלץ לעבור ניתוח וטיפולים נוספים. כן נטען בכתב האישום, כי במסגרת ניסיונו של המשיב לטשטש את עקבות מעשהו ולהונות את חוקרי המשטרה בחקירת ניסיון הרצח, התחזה המשיב לבן דודו, דוד קזרשוילי (להלן: קזרשוילי), באמצעות תעודות זיהוי שקיבל ממנו. בשמו של קזרשוילי קיבל המשיב טיפול רפואי וניתוח בבית החולים ברזילי באשקלון.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית-המשפט המחוזי החליט ביום 23.3.06 לקבל את הבקשה, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, בכך שצולם במצלמת וידאו בעת ניסיון הרצח, זוהה בצילום על-ידי שלושה שוטרים אשר להם היכרות קודמת עמו וכן בכך ששתק בחקירתו ואף לא היה מוכן לצפות בצילום המעשה. מאחר ומעשה זה מקים עילת מעצר חמורה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים.

משלא נסתיים משפטו של המשיב במסגרת תשעת החודשים מאז הגשת כתב האישום נגדו, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. יצוין, כי טרם החלה שמיעת ההוכחות במשפט, שכן המועדים שהיו קבועים לתיק בוטלו משיקולי בית-המשפט. יחד עם זאת, בהחלטה מיום 27.11.2006, קבע בית-המשפט המחוזי, כי פרשת התביעה תחל מחר, ביום 29.11.2006.

לטענת באת-כוח המדינה, המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, אשר נעשו מתוך אכזריות ברורה ותכנון מקדים, מקימים חזקת מסוכנות ברורה, אשר מצדיקה את המשך מעצרו למען הבטחת שלום הציבור ולשם מניעת שיבוש הליכי המשפט. זאת, על-אף העיכובים שחלו בשמיעת התיק בשל העומס הרב המוטל על כתפי בית-המשפט המחוזי.

מנגד, טוענות באות-כוח המשיב, כי סיומו של התיק אינו נראה לעין וכבר כעת ברור, כי יהיה צורך בבקשות נוספות להארכת מעצר מעבר לבקשה זו. בנסיבות אלו, טוענות הן, יש לאזן את מסוכנותו של המשיב עם האינטרס הציבורי. כן העלו הן טענות כנגד הראיות לכאורה הקיימות בתיק, במיוחד באשר להתנהלות המשטרה בחקירתה ובהירותו של סרט הצילום.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להיעתר לבקשה.

על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 27.11.2006 נקבע דיון בתיק העיקרי למחר 29.11.2006, וכפי שקבע בית-המשפט המחוזי בגוף החלטתו, אמורים להיקבע על-ידו מחר מועדים נוספים בתיק. כולי תקווה, כי מועדים אלו יספיקו לשם סיום שמיעת התיק כולו.

יש לציין, כי העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות ביותר ומסוכנותו לציבור הינה גבוהה ביותר, ועל-כן האינטרס הציבורי מצדיק את הארכת מעצרו. כך גם החשש מפני שיבוש הליכי המשפט, אשר הינו בעל משקל רב, לאור העבירות המיוחסות לו.

אשר-על-כן, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 17.11.06, או עד למתן פסק-דין בעניינו בת.פ.ח 1021/06 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.