בש"פ 9102/07 רון תורג'מן נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), לפיה יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים במשפטו.

העורר מואשם יחד עם שניים אחרים בעבירות הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. להלן העובדות המתוארות בכתב האישום. בלילה שבין ה-28.7.07 ל-29.7.07, יזם הנאשם השני בכתב האישום (להלן: הנאשם השני ) כי הוא, יחד עם העורר, ויחד עם הנאשם השלישי בכתב האישום (להלן: הנאשם השלישי ) ועם שלושה חברים נוספים (כולם ביחד יכונו להלן: קבוצת באר יעקב) , יצטיידו בסכינים ויגיעו לביתו של בחור אחר – ב.ב. – בראשון לציון, על מנת להתעמת עמו בצוותא. הסכסוך בין הנאשם השני לבין ב.ב. נתגלע עקב כך שחברתו של הנאשם השני ביקשה לעזוב אותו ולהיות בת זוגו של ב.ב.. הנה כי-כן, חברי קבוצת באר יעקב הגיעו באותו הלילה לאזור ביתו של ב.ב. בראשון לציון. במקום שהו באותה שעה ב.ב., הקטין צחי בשה ז"ל וכן שישה בחורים נוספים, בהם ארבעה קטינים (להלן: קבוצת ראשון לציון ). ב.ב. והנאשם השני עלו לדירתו של ב.ב. לצורך "הצגת הראיות" בדבר רצונה של חברתו של הנאשם השני

להיפרד ממנו. באותה עת, המתינו יתר הנערים בסמוך לכניסת הבניין.

כעבור עשר דקות, התקדם אחד מנערי קבוצת ראשון לציון – ל.א. – לעבר הכניסה לבניין, כדי לברר מדוע הנאשם השני וב.ב. מתעכבים. בתגובה צעק לעברו העורר: "לאן אתה חושב שאתה הולך?" והורה לו להתקרב אליו. כאשר הלה התקרב, חנק אותו העורר, הכה אותו וכופף אותו לעבר הרצפה. ל.א. הדף את העורר ואז התנפלו עליו העורר ושאר חברי קבוצת באר יעקב, למעט הנאשם השני שהיה כאמור בדירתו של ב.ב. באותה עת. בשלב זה, נחלצו צחי בשה ונער נוסף מקבוצת ראשון לעזרת חברם. הנאשם השני וב.ב. שבו למקום והצטרפו לקטטה, כאשר הנאשם השני אחז בידו בסכין ונופף בו כלפי ל.א.. בשלב זה – כך מתואר בעובדות כתב האישום – דקר העורר בסכין את צחי בשה בחזהו.

הנאשם השלישי, אשר החזיק גם הוא סכין בידו, בעט בל.א. ובתגובה, בחור אחר מקבוצת ראשון לציון הכה בנאשם השלישי ונמלט מהמקום כשהנאשם השלישי – בעקבותיו. הנאשם השני איים לדקור את ל.א., וזה האחרון הצליח להימלט לאחר שספג דקירה באצבעו. כתב האישום מתאר את התוצאה הטרגית של הקטטה: צחי בשה ז"ל נדקר בליבו – דקירה שלפי הנטען העורר גרם לה – וכן נדקר דקירות נוספות במותנו, בירכו, באשכיו ובזרועותיו. כתוצאה מדקירות אלה, נפטר צחי בשה כעבור זמן קצר. במעשים אלה – כך נטען – גרמו הנאשמים בצוותא למותו של צחי בשה ז"ל לאחר שחברו יחדיו לתקוף את ב.ב. וחבריו באמצעות סכינים, וכן גרמו בצוותא לחבלות חמורות בנסיבות מחמירות לשני בחורים נוספים בקבוצת ראשון לציון, שנדקרו בבטן ובאצבע.

יצוין כי בהחלטת בית המשפט קמא נאמר על יסוד חומר הראיות כי לאחר האירוע נמלט העורר מהזירה, השליך את הסכין שבה דקר את המנוח בפח זבל בראשון לציון ושרף את החולצה והמכנסיים שלבש באירוע.

2.

בית המשפט המחוזי החליט כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים במשפטו. לאחר שבחן את חומר הראיות בתיק, ובכללן את הודייתו של העורר בעובדה שהוא דקר את המנוח בחזהו, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. בית המשפט מצא כי מתקיימות עילות מעצר בגין מסוכנותו של העורר וכן בגין שיבוש הליכי משפט. באשר לאפשרות של חלופת מעצר, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר ואת החשש לשיבוש הליכי משפט על ידי קביעת חלופת מעצר. זאת, למרות המלצתו של שירות המבחן. באשר לתסקירי שירות המבחן, ציין בית המשפט:

בשני התסקירים אין התייחסות למסוכנותו של המשיב בהתייחס לאלימותו בפועל בארוע בכלל, ולעובדה שלפיה לכאורה המשיב הרג אדם אחר בפרט. הערכת המסוכנות שבתסקירים חסרה איפוא נדבך רלוונטי.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

3.

העורר אינו חולק על כך שהיה נוכח באירוע ודקר את המנוח דקירה אחת, ובלשון כתב הערר: "עובדות אלו מצויות בהודעותיו השונות, ואינן במחלוקת. למעשה מוקד המחלוקת העיקרי הינו בשאלה מהי רמת הוודאות הנחזית לכך שניתן יהיה להרשיעו ולקבוע כי הדקירה האחת שדקר את המנוח, ע"פ דבריו, היתה זו הקטלנית או שאולי זו היתה הדקירה האחרת שנמצאה 18 ס"מ מתחת לה, בחלק העליון של מותן שמאל". בא כוח העורר הציג ראיות אשר יש בהן לטענתו כדי לשכנע כי יש ספק בשאלה אם העורר דקר את הדקירה הקטלנית. בא כוח העורר סבור גם כי חלופת המעצר המוצעת תאיין את המסוכנות הנטענת. בנוסף, טוען בא כוח העורר לאפליה בין העורר לבין הנאשמים השני והשלישי בתיק המצויים במעצר-בית. אין לדעתו לערוך הבחנה בין עניינם שלהם ובין עניינו הוא.

דין הערר להידחות.

4.

יהא אשר יהא דין טענתו של העורר בדבר האפשרות לקבוע כי הוא אחראי לדקירה שגרמה למותו של צח בשה ז"ל – טענה שתתברר במשפט – אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי יש לעוצרו עד תום ההליכים. המסכת העובדתית העולה מהראיות בתיק זה היא קשה וחמורה מאוד. יציאה של קבוצה מאורגנת חמושה בסכינים, במטרה לקיים עימות מזויין, היא תופעה אשר אין הדעת סובלתה, והמקרה שלפנינו מעיד עד כמה חמורות עלולות להיות התוצאות. יתרה מכך, מהעובדות הנטענות עולה כי העורר גרם לתחילתה של הקטטה הפיזית, אשר התפתחה במהרה לתגרת הסכינים, זאת כאשר תקף את אחד הנערים מקבוצת ראשון לציון. במצב דברים זה, גם אם תתקבל טענתו של העורר כי לא ביצע את הדקירה הקטלנית – אין בכך כדי לשנות את קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר למסוכנותו הרבה ובאשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט. בנסיבות העניין צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי לא ניתן לממש את מטרות המעצר בדרך של חלופה.

5.

טענת העורר בדבר חוסר הלימה בין מעצרו שלו לבין הבחירה לשחרר את שני הנאשמים האחרים ל"מעצר בית" – אינה נטולת יסוד. זאת, בעיקר ביחס לנאשם השני בפרשה, אשר בעניינו וביוזמתו יצאה קבוצת באר יעקב חמושה בסכינים לעימות עם ב.ב. וחבריו. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתאריך 9.10.07 בבקשה לעצור את הנאשמים השני והשלישי תום ההליכים, הסכימה המשיבה לחלופת מעצר באשר לנאשם השלישי, וביקשה כי הנאשם השני ייעצר עד תום ההליכים, "לאור עוצמת הראיות ולאור העובדה שהוא היה הרוח החיה ובגללו בעצם החלה הפרשה...". בעצת בית המשפט, נדחה הדיון בעניינו של הנאשם השני על-מנת שהמשיבה תגבש את עמדתה מחדש, עקב היותו של הנאשם השני משוחרר עד אותה נקודת הזמן. לאחר מכן, לא נתבקש שוב על ידי המשיבה מעצר עד תום ההליכים של הנאשם השני. במצב דברים זה נוצר קושי מסוים בכל הנוגע ליחס בין הנאשמים מבחינת סוגיית מעצרם. אלא שקושי זה נובע מכך שהמדינה בחרה שלא לדבוק בעמדותיה ביחס לנאשם השני – הן בערכאה קמא והן היום. קושי זה אינו מצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט בעניינו של העורר. המסוכנות הגבוהה העולה מהתנהגותו של העורר מחייבת את הותרתו במעצר עד תום ההליכים.

אשר על כן, הערר נדחה.