בש"פ 9104/02 אליהו פרץ נ. מדינת ישראל

בפתח הדיון התברר שהעוררים אינם מיוצגים ואינם מעוניינים להיות מיוצגים לפיכך ייצגו הם את עצמם ונשאו דברים. העורר 1 העלה טענותיו באריכות וביסודיות ויש לציין כי פריסת הטענות על ידו היתה מרשימה בהתחשב בכך שמדובר באדם ללא רקע משפטי. אף על פי כן לקה הטיעון בכך שרוב טענותיהם של העוררים אינן יאות לדיון במעצר עד תום ההליכים אלא למשפט עצמו באשר רובן ככולן היו מיועדות להצביע על סתירות בדברי עדי התביעה ועל פגמים במסכת הראיות.

בכתב האישום מיוחסות לעוררים שתי עבירות של סחר בסם מסוג הירואין שבוצעו בשני תאריכים יום אחרי יום. בעבירה הראשונה מיוחסת להם מכירת סם לאדם בשם מקדושי ובעבירה השניה מיוחסת להם מכירת סם לאדם בשם גורדון.

בית משפט השלום הורה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים ובית המשפט המחוזי דחה את הערר שהוגש על ידי העוררים. נטען שם, כפי שנטען כאן כי אין ראיות לכאורה כנגד העוררים. בית המשפט המחוזי בחן את התשתית הראייתית וקבע כי באשר לאישום הראשון מבוססת היא על עדותו של רוכש הסם ועל דו"חות פעולות של שוטרים שצפו במתרחש. העורר טען כי עדותו של הרוכש איננה אמינה ויש בה סתירות ודו"חות הפעולה של השוטרים לוקים בליקויים שיש בהם כדי לפגוע באמינותם. כפי שנאמר לעיל, אין מקום לבדוק את אמינות העדות ואת אמינות הדו"חות, די בכך שהאמור בהם יוצר מערכת עובדתית שאם תוכח כראוי במהלך המשפט תביא להרשעת העוררים וכך הוא בענייננו. לא מצאתי כי נפלו טעויות בהחלטתו של השופט קמא כפי שטען העורר 1 וניתוח הראיות הלכאוריות על ידו מקובל עלי.

אשר לאישום השני, שם לא היו תצפיות אולם הודעתו של הרוכש גורדון אף היא ברורה ומעמידה ראיות לכאוריות נסיבתיות הקושרות את העוררים למכירת הסם לו. בכל מקרה די בהוכחות הלכאורית לאישום הראשון כדי לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם באשר מדובר בסחר בסם מסוג הירואין הנחשב לסם מסוכן במיוחד, גם כאשר הכמות הנסחרת קטנה היא כפי שהיה במקרה הנדון.

אם היה מקום לשקול חלופת מעצר לגבי העוררים או מי מהם בגלל כמות הסם הקטנה כשלטענתם הם עצמם צרכני סמים, המבקשים לרכוש לעצמם מנת סם ולעיתים עוזרים לאחרים לרכוש מנת סם, הרי שחלופה כזו איננה באה בחשבון כאשר מדובר בשניים שקופת שרצים תלויה להם מאחוריהם בדמות הרשעות קודמות מרובות בעבירות באותו סוג. כאן יש להדגיש כי הרשעותיו של העורר 1 עולות עשרת מונים על הרשעותיה של העוררת 2 ומהן עולה תמונה לפיה העורר 1 הוא סוחר סמים שבחר בדרך זו כאורח חיים, הגם שיתכן שעל רקע שימוש עצמי בסמים. לא אחת נגזר על העורר 1 מאסר והדבר לא הרתיע אותו לחזור ולעבור עבירות מאותו סוג שכן ככל הנראה זו דרך חייו.

הרשעותיה הקודמות של העוררת 2 מועטות יותר אולם למרבית הצער רק לפני שנה הועמדה היא לדין בגין עבירות מאותו סוג ונדונה ל-10 חודשי מאסר, אותם ריצתה, ול-4 חודשי מאסר על-תנאי כאשר את העבירות המיוחסות לה ביצעה במהלך תקופת התנאי.

במצב דברים זה לא ניתן לתת אמון בה גם אם היא מבצעת את העבירות מתוך התמכרותה היא לסמים כפי שהבהירה בטיעוניה. לכך ייתן בודאי בית המשפט הדן במשפט הפלילי התלוי ועומד נגדה, את דעתו.

לאור האמור, דין הערר להידחות והוא נדחה בזה.