פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
9109/02
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
העורר:
חכאם מצרי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.8.02 בב"ש 1701/02
שניתן על ידי כבוד השופט ע' קמא
בשם העורר: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד תמי
פורוש
החלטה
1.נגד העורר הוגש כתב אישום בו הואשם בניסיון לשוד בנסיבות מחמירות ובניסיון לתקוף שוטר בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום הציע העורר, לאחר – איהאב פחורי - לבצע עימו שוד במחסן סיגריות. על פי התכנון התכוונו השניים להגיע למחסן, לסמם באמצעות חומר הרדמה את בעל העסק שצפוי להיות במחסן ולשדוד את הסיגריות. השניים הגיעו למחסן ומספר דקות לאחר שנכנסו לתוכו נעצרו על ידי כוח משטרה שהמתין להם במקום וסיכל את השוד. במהלך המעצר התנגד העורר למעצרו כשהוא מנופף באגרופיו.
2.בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר והורה לעצור את השניים עד תום ההליכים נגדם. עם זאת הורה על עריכת תסקיר מעצר בו תשקל אפשרות של חלופת מעצר. בסופו של דבר לא שוחרר העורר לחלופת מעצר ועל כך עררו בפני.
3.העורר הופיע ללא ייצוג ולשאלת בית המשפט לאחר שהובהר לו כי הוא זכאי להיות מיוצג וניתן לדחות את הישיבה למטרה זו, הוא הודיע כי הוא מוותר על יצוג וכי הוא מבקש לייצג את עצמו. לטענתו, כל המיוחס לו איננו אמת, הוא לא היה שותף לניסיון השוד, הוא חף מפשע ועברו נקי והוא מתגורר עם משפחתו ההורים והאחים באבו-טור. הדיון במשפטו קבוע ב-9.1.03. הוא נתון במעצר מאז 12.8.02.
4.אשר לקיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, נסמכת המשיבה על עדותו של השותף אשר מסבכת באופן ברור וחד משמעי את העורר בשותפות לעבירות שיוחסו להם. כאשר העורר נתפס יחד עם שותפו בתוך המחסן, נמצאה בידי השני מבחנה עם חומר הרדמה המאששת את סיפורו של השותף בדבר המטרה שלשמה הגיעו השניים למחסן. עניינו של השותף הופרד ובעסקת טיעון הודה בעובדות. גזר הדין בעניינו ינתן בנובמבר ואז יוכל הוא להעיד כנגד העורר.
עם זאת ציינה ב"כ המשיבה כי ההוכחות אמורות להתקיים ב-9.1.03, יומנו של בית המשפט מאוד עמוס ולא ברור מתי יסתיים משפטו, כך שניתן היה להבין מדברי ב"כ המשיבה כי אין התנגדות עקרונית לחלופת מעצר אם תימצא חלופה הולמת, באשר החלופה למעצר בבית מגורי משפחת העורר אינה הולמת כלל וכלל.
בעברו של העורר עבירה אחת של קבלת נכסים שהושגו בעוון.
מבלי להפחית מחומרת העבירה, אף אני סבורה כי ניתן לשחרר את העורר לחלופה הולמת ובלבד שתימצא כזו ולא בבית הוריו. לפיכך, דוחה אני את הערר. העורר ישאר במעצר עד אשר ימציא חלופה הולמת שתובא בפני בית המשפט המחוזי ותיבדק לגופה ובית המשפט המחוזי יקבע את התנאים לשחרור לחלופת מעצר שיהיה בהם כדי להשיג את תכלית המעצר.
ניתנה היום, כ"ג בחשוון תשס"ג
(29.10.02).
ש
ו פ ט ת