בש"פ 913/06 פאדי פוקהא נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר-דין מיום 22.5.05. הבקשה עצמה הוגשה באיחור ניכר (29.1.06). בתמיכה לבקשתו טען המבקש כי הוא חולה במחלת נפש וכי מצבו קשה.

2.דין הבקשה להידחות. לבקשה צורפו מסמכים רפואיים הנוגעים בעיקר לבן משפחה אחר של המבקש, שנפצע בשנת 2002 בהיותו בן 12. לא צורף תיעוד רפואי המעיד על מחלת נפש של המבקש ואין די במכתב הכללי של ד"ר חסן מיום 7.1.06. זאת ועוד: עולה מתגובתו של בא-כוח המבקש בערכאה הראשונה, עו"ד עתאמנה, כי הוסברו למבקש זכויותיו לאחר פסק הדין בעניינו ואף הודע לו כי בסנגוריה הציבורית הוחלט לא להגיש ערעור בעניינו. במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי המבקש הביא טעם לאיחורו הניכר, מה גם שלא טען טענה של ממש כנגד פסק הדין, טענה שיש בה כדי לקבוע שיש סיכוי להליך עצמו.

3.התוצאה היא, כי הבקשה להארכת המועד נדחית.