בש"פ 9130/05 עמאד חמדאן נ. מדינת ישראל

1.העוררים הינם אחים. הם עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט (כבוד סגן הנשיא נ' ממן) נעתר לבקשת המשיבה להורות על מעצרם עד תום ההליכים. הם משיגים על החלטת המעצר.

2.כתב האישום מתאר אירועים שאירעו ברצף ביום 6.8.05. האישום הראשון מספר על כך שהעורר 1 הגיע יחד עם שלושה אנשים במכונית לאחד מן החופים שבטבריה. השעה הייתה 04:00 לפנות בוקר. העורר 1 התווכח עם מאבטח שניצב במקום, אשר דרש שישולמו דמי כניסה. אחד מנוסעי המכונית דחף את המאבטח ואילו העורר 1 הוציא בכוח את אקדחו של המאבטח מתוך הנרתיק, שהיה תלוי על חגורתו של המאבטח. העורר 1 כיוון את האקדח לעברו של המאבטח וניסה לירות בו תוך לחיצה על ההדק. במהלך הדברים נפלה המחסנית מן האקדח ועל כן לא הצליח העורר 1 לבצע ירי. העורר 1 ושלושת האחרים עזבו את המקום תוך שהעורר 1 לוקח עימו את האקדח. האישום השני מתאר את המשכו של הסיפור. שני האחים נפגשו בטבריה, לאחר שהארבעה עזבו את החוף. העורר 2 קיבל לידיו את המכונית בטבריה ונסע לכיוון צומת גולני. האירוע שהתרחש בחוף דווח למשטרה. איש משטרה הורה לעורר 2 לעצור, אך הלה לא ציית והמשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא מתעלם מרמזורים אדומים. המשטרה דלקה אחרי המכונית בה נהג העורר 2. שוטרים נוספים הצטרפו למרדף. בשלב כלשהו נותק קשר העין בין השוטרים לבין כלי הרכב. העורר 2 עזב את המכונית בנקודה כלשהי בכפר כנא. זמן קצר מאוד לאחר מכן הודיע העורר 1 בתחנת המשטרה בנצרת הודעת שווא כי רכבו נגנב. העורר 2 נעצר לאחר שלושה ימים.

המשיבה מייחסת לעורר 1, לעניין האישום הראשון, שלוש עבירות: חבלה בכוונה מחמירה, שוד בנסיבות מחמירות והחזקת נשק ונשיאתו. באישום השני נטען כי העורר 1 ביצע עבירות של ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט. לעורר 2 מיוחסות עבירות אלה: שיבוש מהלכי משפט, סיוע לאחר מעשה, מעשי פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בקלות ראש והפרת הוראת תמרור או אות הניתן על ידי שוטר במדים.

3.בית המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד שני האחים. עוד נקבע, כי קיימת עילת מעצר לגבי שניהם. בכל הנוגע לעורר 2 ציין בית משפט קמא, כי אילו היה מדובר באדם חסר עבר פלילי ייתכן שלא היה מקום לעוצרו עד תום משפטו. דא עקא, לעורר 2 עבר פלילי מכביד ולאורו, על רקע המעשים הנטענים, קיימת עילת מעצר. כמו כן נקבע, כי המקרה איננו ממן המקרים בהם יש לעשות שימוש בחלופת מעצר. בית המשפט הדגיש כי העוררים הינם בני 28 ו-40 (בהתאמה) וכי הוריהם המבוגרים לא יוכלו לרסן אותם. כנראה שהדברים היו מכוונים לאפשרות של מעצר בית בפיקוח ההורים.

4.הסניגור המלומד טען, כי התשתית הראייתית אינה מבססת את שנטען בכתב האישום לגבי האחים. באשר לאישום הראשון, העוסק בעורר 1, נטען כי בהודעתו במשטרה לא אמר המאבטח שהעורר 1 לחץ על ההדק שעה שכיוון אליו את האקדח שנלקח בכוח. עוד נטען, כי הגעתם של הארבעה לחוף לא הייתה מתוך מטרה לבצע שוד. בכל הנוגע לאישום השני נטען, כי זיהויו של העורר 2 כמי שנהג במכונית לכיוון צומת גולני הינו מפוקפק. הועלו טענות נוספות אך איני רואה צורך לפרטן.

5.אכן, המאבטח לא הזכיר בשלב מסויים כי העורר 1 לחץ על ההדק, שעה שכיוון את האקדח כלפיו. עדים אחרים לאירוע מספרים על לחיצה על ההדק. אפילו נצא מנקודת הנחה שהעורר 1 לא לחץ על ההדק, הרי עסקינן באירוע חמור ביותר. יש לזכור, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה שהעורר 1 נטל במהלך הויכוח את אקדחו של המאבטח, כיוון אותו למאבטח ובהמשך נמלט מן המקום עם האקדח. די בעובדות אלה על מנת לבסס עילת מעצר. כאשר מוסיפים לכך את עברו הפלילי של העורר 1, שאמנם אינו כה מכביד כזה של אחיו, ברי כי צדק בית משפט קמא משקבע שאין יסוד לאפשר חלופת מעצר.

6.כאמור, הועלו טענות בעניין זיהויו של העורר 2 כמי שנהג במכונית בשלב השני של האירוע המתגלגל. מוכן אני לקבל שקיימת בעייתיות מסויימת בזיהוי. אין ספק, כי האירועים בהם היה מעורב העורר 2 פחותים בחומרתם מאלה שהעורר 1 נטל בהם לכאורה חלק. העבירות המיוחסות לעורר 2 אינן מגיעות לרמת החומרה של העבירות בהן מואשם העורר 1. בית המשפט המחוזי היה, כמובן, ער להבדל. החלטתו לעצור אף את העורר 2 התבססה על העובדה של מילוט הרכב מתוך מטרה לשבש הליכי משפט יחד עם סיוע לאחר מעשה, והכל בצירוף העבר הפלילי של העורר 2. התדפיס מן המרשם הפלילי אכן מלמד, כי לעורר 2 עבר מכביד בעבירות מסוגים שונים, וכי הוא ריצה עונשי מאסר בעבר. דומני שבית משפט קמא החמיר עם העורר 2 במידה יתירה. בהחלטת המעצר צוין, כי אלמלא העבר הפלילי לא היה כנראה צידוק להורות על מעצר עד תום ההליכים. במצב דברים כאמור, ואף שאיני מתעלם מעברו הפלילי של העורר 2, נראה כי ראוי היה לשקול בצורה יסודית אפשרות של שימוש בחלופת מעצר. אף אם הוריו של העורר 2 אינם יכולים לשמש כמפקחים ראויים ייתכן שחלופה משופרת עשויה ליתן מענה מספיק. עניין זה ראוי לו שייבדק על ידי בית המשפט המחוזי.

7.אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר בעניינו של העורר 1. אשר לעורר 2, הערר מתקבל במובן זה שעניינו יידון שוב ובהקדם בבית משפט קמא לשם בחינת האפשרות של חלופת מעצר.