בש"פ 9132/03 יבגני גיזנבורג נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, (כב' השופטת ו. מרוז), (להלן: בית משפט קמא) מיום 24.08.03, שניתנה בתיק ב.ש. 21036/03 ואשר על פיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, כן בפני ערר על החלטתו של בית משפט קמא מיום 25.09.03 שניתנה בתיק ב.ש. 21196/03 ואשר על פיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת המעצר הנ"ל, בקשה שהוגשה בעקבות ראיה חדשה שנגבתה על ידי המשטרה מפי העד דוד קיאשיס.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק), שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) ו-(2) לחוק, גרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק וכן גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 בנסיבות המופיעות בסעיף 335(א)(1) לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, העורר ואדם בשם ויטלי קג'דן (להלן: ויטלי) הינם שכנים ודירותיהם צמודות זו לזו. הוריו של ויטלי יצאו לטיול והמוזיקה שבקעה מדירתו של ויטלי בשעות הקטנות של הלילה הפריעה למנוחת העורר. ביום 26.07.03 בשעה 02:00 לערך, נפגשו השניים באקראי, סמוך לפאב "לומינה" בערד. העורר פנה לויטלי בטרוניה על הרעש החזק, הבוקע מדירתו בשעות הלילה המאוחרות. פנייתו עוררה בין השניים ויכוח, אשר התדרדר לכדי התגוששות. אנשים שהיו במקום, הפרידו ביניהם ואיש פנה לדרכו. אך, כעבור מספר דקות העורר שב ופנה לויטלי, והתפתח ביניהם ויכוח נוסף, שבמהלכו היכה העורר מספר פעמים את ויטלי בראשו ובפניו באגרופים ובאמצעות אחת הברכיים. מכת האגרוף פגעה בלסתו של ויטלי וכתוצאה מעוצמת המכה איבד את הכרתו ונפל על הרצפה. בעזרת חבריו, הכרתו שבה אליו, לאחר מכן ויטלי וחבריו עברו מהמקום למרכז העיר. בטרם יצאו לדרכם לעבר מרכז העיר, פנה לעורר אדם בשם איגור קולסניקוב (להלן: איגור) מחבריו של ויטלי והזמינו לשיחת "בירור" במרכז.

לאחר זמן מה הגיע העורר למקום המפגש לבוש בגדי ספורט כאשר סכין בכליו. בין ויטלי, איגור והעורר התפתחה שיחה על רקע האירועים שהיו ליד פאב "לומינה". שוב התפתחה השיחה לדחיפות הדדיות. בשלב זה התערב אדם בשם דוד קיאשיס (להלן: דוד) אשר רצה להפריד בין הניצים. העורר הוציא את הסכין אשר הייתה בכליו ודקר את דוד שלוש דקירות בחזהו ובבטנו, הוא הוסיף ודקר את איגור וויטלי. כתוצאה מדקירות הסכין, נפגעו כל השלושה; דוד נזקק למספר ניתוחים, אשר כללו, בין היתר, תפירת שני חורים בתרסריון, תפירת ורידים, הוצאת כיס מרה, תפירת פצע בלבלב ועוד. איגור נפצע בישבנו וויטלי נפצע בידו ובאשכיו.

3.בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 24.08.03 כי הונחה תשתית ראייתית לכאורה, מוצקה דייה לביסוס הרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, וכי העבירות החמורות בהן הואשם, מקימות לגביו חזקת מסוכנות. קביעותיו הנ"ל של בית משפט קמא מקובלות עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

4.השאלה שבה כן מצאתי לנכון להתמקד במקרה דנן היא האם ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעי פחות דרסטי, כפי שמורה סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, מאשר מעצרו מאחורי סורג ובריח. בית משפט קמא סבר כי לא ניתן לעשות זאת בנסיבות העניין.

באי-כוח העורר טענו בפני כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר לאור ההמלצה המופיעה בתסקיר המעצר של שרות המבחן, לפיה מסגרת של חלופת מעצר המרוחקת מאזור מגוריו של העורר יכולה להוות חלופת מעצר אשר תנטרל את הסיכון להתנהגות פוגענית מצדו של העורר.

לעומתם, טענה באת-כוח המשיבה כי יש מקום לאמץ את עמדת בית משפט קמא, וזאת גם לאור העובדה כי מתוך תסקיר שרות המבחן עולה, כי ישנו סיכון לחזרה מצדו של העורר על התנהגות תוקפנית בעיקר בסביבה בה מתגוררים כיום הנפגעים העיקריים מהאירוע.

אכן, ההכרעה בנסיבות המקרה שבפני אינה קלה והתלבטתי בכך לא מעט. השאלה היא האם בכל זאת ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה. בין הנסיבות המייחדות מקרה זה יש לציין את העובדה כי העורר לא יזם את התקרית האלימה שהסתיימה בשפיכת דמים, אלא, כך לפחות על פי כתב האישום, העורר הוזמן על ידי אחר לשיחת "בירור" בזירת האירוע והעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום נעברו אגב התגוששות שהתפתחה בינו לבין אחרים. כמו כן, לכך יש להוסיף את העובדה כי המדובר בבחור צעיר בן 26, ללא עבר פלילי, וכי קיים לגביו תסקיר מעצר הממליץ על שחרורו לחלופת מעצר שלא בסביבת מגוריו.

5.מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערר. לדידי, בנסיבות המקרה דנן, ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות הרחקתו של העורר ממקום מגוריו לחלופת מעצר שבה הוא יהיה נתון בתנאי מעצר בית מלא במקום מרוחק מעיר מגוריו.

אי לכך, הערר מתקבל והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר מתבקש לדון בחלופת מעצר שתוגש אליו על-ידי העורר ולשם קביעת יתר תנאי השחרור לפי שיקול דעתו, אשר יכללו בין היתר גם הפקדת סכום כסף במזומנים.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע.