בש"פ 9139/01 אלכסנדר מוזדולובסקי נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף (להלן - "הנאשם מס' 2") הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לנאשמת שלישית שהואשמה באותו כתב אישום (להלן - "הנאשמת מס' 3") יוחסה עבירה של תקיפה. לפי הנטען, בתמצית, באו הנאשמים לביתו של המתלונן - שנחשד שהוא מקיים יחסי מין עם שכנתה של הנאשמת מס' 3 - היכו אותו באכזריות וגרמו לו לחבלות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר נ' אפל-דנון), בהחלטתו מיום 13.11.01, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

בכתב הערר ובטענותיו בעל פה מעלה בא כוח העורר שלוש טענות: א) אין ראיות להוכחת האשמה, אף לא לכאורה; ב) העורר אינו מסוכן; ג) הנאשם מס' 2 שוחרר בערובה ובתנאים והנאשמת מס' 3 שוחררה ללא תנאי; לפיכך, מכוח עקרון השויון, יש לשחרר גם את העורר.

כנגדו טענה באת כוח המדינה כי העורר והנאשם מס' 2 חבלו במתלונן מבלי שהיתה ביניהם היכרות קודמת אלא בעקבות דברי הנאשמת מס' 3. עצם הנכונות להתערב בסכסוך לא להם מלמדת על מסוכנותם. לכך הוסיפה כי סמוך אחרי שחרורו של המתלונן מן האשפוז ביקש לחזור בו מתלונתו ולדבריו בא אליו מאן דהוא שלקח אותו מבית החולים אל המשטרה על מנת שיחזור בו. גם נסיבות אלה מעידות על מסוכנות ואף על החשש לשיבוש הליכי משפט. לענין הפגיעה בשויון הדגישה כי הנאשם מס' 2 הוא חולה שחפת ואי אפשר להחזיקו במעצר. אשר לנאשמת מס' 3, שהואשמה רק בתקיפה, ציינה כי תימחק מכתב האישום וכי היא עומדת להיות עדת תביעה.

3.מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי ומהחלטתו עולה בבירור כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כמו כן מעידות נסיבות המעשה על מסוכנותו. העורר והנאשם מס' 2 הפילו את המתלונן ארצה, היכו אותו באכזריות בכל גופו, בראשו ובפניו, בעטו בו ברגליהם ואף היכו אותו בפטיש. נוכח כל אלה פוחת משקלה של העובדה כי לעורר אין הרשעות קודמות בעבירות אלימות, אלא בעבירות סמים ורכוש בלבד. אין להתעלם גם מכך שהמתלונן חזר בו מתלונתו בנסיבות המעוררות חשד שהיתה כאן השפעה פסולה.

כאמור, נשאר העורר לבדו במעצר ואילו שני הנאשמים האחרים שוחררו. הדבר מטריד אולם בעיני מכריע את הכף לחובתו של העורר החשש שהעורר ישפיע על המתלונן, ואולי גם על עדים אחרים האמורים להעיד במשפט. הואיל ובינתיים נקבעו שתי ישיבות בימים הקרובים - ב- 4.12.01 וב- 12.12.01 - יפוג, כנראה, החשש בקרוב. העורר יוכל, אפוא, לבקש לשחררו בערובה ובתנאים אחרי שיעידו עדי התביעה שאינם אנשי משטרה.

4.כפוף להערה שבסיפא לסעיף 3 דלעיל אני דוחה, אפוא, את הערר.