בש"פ 9148/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

המדינה הגישה בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן 'חוק המעצרים') בתשעים יום החל מיום 14.12.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 23340-03-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם. הבקשה הוגשה בתאריך 12.12.2010 בשעות הערב. הפרקליטות הסבירה את האיחור בהגשת הבקשה בשביתת הפרקליטים, אשר השפיעה על תהליכי המעקב. מצב זה גרם לכך שהדיון בבקשה התפצל לשניים: ביום 13.12.2010 טען בפניי בא כוח משיב 2 ואילו ביום 15.12.2010 הופיע בא כוח משיב 1 לפניי. על רקע האמור, הסכימו המשיבים להארכת מעצרם ב-4 ימים

החל מיום 14.12.10 או עד למתן פסק דין בת"פ 23340-03-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

2.

על פי כתב האישום, השניים ונאשם אחר ביצעו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בתאריך 5.3.2010, סמוך לשעת חצות, יצא המתלונן מבית אמו שבג'סר א-זרקא לכיוון ביתו. בעודו צועד ברחוב, ניגש אליו הנאשם אחר, קטין יליד 1993, הרים אבן מהרצפה והטיח אותה בחוזקה בפניו של המתלונן. או אז, על פי הנטען, ניגש אל המתלונן משיב 1 (נאשם 2 בכתב האישום) והכה אותו בכוח ברגלו באמצעות מקל עבה מעץ. בעוד המתלונן מט ליפול בעטיין של המכות, ניגש אליו משיב 2 (נאשם 3 בכתב האישום), דחפו בחוזקה בחזהו והפילו ארצה, כשהמתלונן נאנק מכאבים. כתוצאה ממעשים אלה הובהל המתלונן לבית חולים כשהוא סובל משבר מרוסק תוך פרקי בעקב ימין, מחבלה ברגלו הימנית ומחתך בשפתיו.

בתאריך 31.5.2010 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה החלטה בעניין מעצרם של המשיבים (מ"ת 23381-03-10 השופטת ח' הורוביץ). לאור המלצת שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של משיב 2 בתנאי מעצר בית בבית דודתו שבחיפה וכן קבע תנאים נוספים, לרבות פיקוח באיזוק אלקטרוני. אולם, מתברר כי בשל היעדר יכולת של משיב 2 למלא אחר תנאי השחרור ביחס להוצאות הפיקוח באיזוק אלקטרוני – ניתנה החלטה המורה על המשך מעצרו. באשר למשיב 1 קבע בית המשפט המחוזי כי אינו יכול ליתן אמון בערבים שהוצעו על ידו לשמש כמפקחים. צוין כי חלק מהמפקחים שהוצעו משמשים מפקחים על אדם אחר הנתון בחלופת מעצר. על כן, נעצר משיב 1 עד לסיום ההליכים המתנהלים נגדו, "תוך שמירה על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר ולהציע חלופה ראויה יותר".

המשפט מתקדם, העידו מספר עדי הגנה ונותרו עדי הגנה נוספים שטרם העידו. המדינה ציינה כי נגד משיב 1 תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודש בגין עבירת אלימות מסוג פשע. עוד הודגש כי המשיבים, ביחד עם נאשם אחר, נקטו אלימות קשה כלפי המתלונן. מהעבר האחר, טוענים באי כוח המשיבים כי לא ייתכן שמרשיהם ייעצרו מעבר לתקופת 9 החודשים, רק מפני שנבצר מהם מלהציג חלופת מעצר ראויה. כן הוטעם ששמיעת המשפט מתעכבת נוכח שביתת הפרקליטות. נקבע דיון לתזכורת הצדדים בתאריך 2.12.2010, אשר בו לא נכח נציג הפרקליטות עקב השביתה, כך שלא נקבעו מועדים נוספים. להשלמת התמונה, יצוין כי בתאריך 12.12.2010 ניתנה על ידי החלטה בדבר הארכת מעצרו של הנאשם הנוסף, הוא קטין, ב-30 יום – תוך ציון כי בתקופה זו ראוי לקבוע מועדים נוספים לשמיעת המשפט, המצוי בשלב מתקדם.

3.

בבקשה להארכת מעצרם של המשיבים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, שני השיקולים העיקריים הינם: הצידוק להמשך מעצרו של הנאשם והתקדמות משפטו. הסנגורים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בנסיבות תיק זה, ראוי לאבחן בין שני המשיבים. באשר למשיב 2, הרי שהוא נעדר עבר פלילי וחלקו בפרשה מצומצם. בעוד הנאשם האחר נטל אבן מהרצפה והטיחה בחוזקה בפני המתלונן ומשיב 1 חבט ברגלו של המתלונן במקל עבה מעץ – משיב 2 דחף בחוזקה את המתלונן בחזהו והפילו ארצה. קשה להצדיק המשך מעצרו של משיב 2 מבחינת מסוכנותו. מעשהו, על פי כתב האישום, מקבל ממד חומרה בשל השתלבותו עם מסכת האלימות שרקמו המעורבים האחרים בפרשה. אולם, איש בחטאו יישפט ובחטאו לכאורה ייעצר. לא בכדי הורה בית המשפט המחוזי על שחרור משיב 2 בתנאים. ניתן להבין את ההיגיון בדרישה לאיזוק אלקטרוני באותו השלב. ברם, הדבר אינו כן כיום. לכן, החלטתי להורות על המשך מעצרו של משיב 2 בתקופה מצטברת של 30 יום. בתקופה זו, יש להביא את משיב 2 בפני שופט בית המשפט המחוזי על מנת לקבוע את תנאי שחרורו. יש לעשות זאת בהקדם ככל הניתן. משייקבעו תנאי השחרור, ניתן יהא להורות על שחרורו של משיב 2 – זאת, אף אם טרם חלפה תקופת 30 הימים.

מצבו של משיב 1 שונה הוא. בניגוד למשיב 2, משיב 1 בעל עבר פלילי ומעשהו כשלעצמו חמור – וודאי חמור יותר ממעשהו של משיב 2. באשר לקצב שמיעת המשפט, לא נקבעו מועדים חדשים ונתון זה עלול להשפיע במקרה הנדון. נדמה כי כפי שהוארך מעצרו של הנאשם האחר ב-30 יום, על מנת לקבוע דיונים בתיק, כך גם יש לנהוג כלפי משיב 1. מבלי להביע עמדה, רשאי במהלך תקופה זו משיב 1 להגיש עיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורתה על מעצרו.

4.

סוף דבר. הנני מורה על מעצרם של המשיבים ב-26 יום החל מיום 18.12.2010 (תקופה מצטברת של 30 יום מתאריך 14.12.2010) או עד למתן פסק דין בת"פ 23340-03-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם. זאת, בכפוף לאמור בסעיף 3 בהחלטתי זו ביחס לשני המשיבים. חזקה על בא כוח משיב 2 שיגיש בקשה מתאימה בהקדם לקבוע דיון בפני בית המשפט המחוזי.