בש"פ 9153/02 איל קלימיאן נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בערר הורו על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. מדובר בעבירות של ניסיון לסחר בסמים, סחר בסמים, אחזקת סם שלא לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט ואחזקת כלים. מדובר במקרה אחד בסם מסוג קוקאין במשקל של 0.6850 גרם וסם מסוג חשיש במשקל של 19.2927 גרם. במהלך החיפוש שנערך בביתו השליך העורר שתי שקיות הקוקאין בחדר השירותים. כמו כן נמצאו כלים לשימוש בסמים מסוג "באנג". בית המשפט המחוזי ציין כי לגבי אחד מפרטי האישום הראיות אינן חזקות, אולם באשר לפרטים השני והשלישי קיימות ראיות לכאורה וקמה חזקת מסוכנות. הוא העדיף את אינטרס הציבור על נסיבותיו האישיות של העורר.

2.לבקשת הסניגור הוחלט על הגשת תסקיר שירות המבחן, שמסר שני תסקירים, בהם הומלץ על חלופת מעצר בביתם של אחיו וגיסתו של העורר במושב. החלופה נמצאה הולמת בעיני שירות המבחן. כמו-כן המליץ השירות להעמיד את העורר בפיקוחו, על מנת לאבחן את עומקה של בעיית הסמים בחייו ולהפנותו למסגרת טיפולית מתאימה. ברוח זו ניתנה החלטה ב-21.11.02, בה נדחה הדיון לשבועיים ימים על-מנת שרשויות בתי הסוהר תדאגנה לכך שהעורר יוכל להתראיין על ידי שירות המבחן ולערוך את הבדיקות הנדרשות באופן שלאחר תום השבועיים יימסר תסקיר משלים עם תוכנית ברורה לגבי שיקומו של העורר.

3.ואכן, נמסר תסקיר משלים, אלא שמתברר מתוכו כי האבחון לא יצא לפועל וכי נקבעו לעורר ארבעה מפגשים, שיסתיימו ב-17.12.02, על מנת שוועדת האבחון תחליט על דרכי הטיפול ההולמות את מצבו של העורר. לפיכך המליץ השירות שנית על חלופת המעצר תוך יציאתו של העורר ליחידת הגמילה בליווי מי מבני הזוג שבביתם ישהה, ובפיקוח השירות, שילווה את התהליך. קצינת המבחן הבהירה כי לפי הערכתם, הסיכוי להיקלטותו של העורר במסלול שיקום כלשהו, גבוה ביותר וכי להערכתם לא קיימת מסוכנות של ממש מצידו של העורר וכי סיכויי הצלחת אבחון הנעשה כאשר המאובחן אינו נתון במעצר, גבוהים יותר מאשר כשהוא נתון במעצר.

4.להערכת שירות המבחן, נוספות העובדות המועלות על ידי הסניגור, לפיהן מדובר באדם צעיר יחסית, בן 28, שניהל חיים נורמטיביים ולא היה מעורב בשום צורה שהיא בנושא הסמים. זו לו הפעם הראשונה לעמוד לדין בהקשר זה. עברו נקי, למעט עבירת רכוש מלפני 8 שנים, שאיננה רלבנטית. הוא ניהל חברה והעסיק עובדים. לעורר משפחה תומכת ומגבה, המוכנה לקחת על עצמה כל מטלה על-מנת להחזיר את העורר לדרך המלך. העורר נתון מזה חודשיים במעצר, המהווה בשבילו ניסיון טראומטי במיוחד ולא קיים סיכון שאם יינתן בו אמון, הוא ימעד שנית. משפטו טרם החל וקבוע להקראה.

5.בבואי להחליט בבקשה העומדת לפני, עלי לתת את הדעת כי בכל מקרה שומה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר. הדבר נכון גם במקרים של עבירות מהסוג הנדון. לענייננו של העורר פנים לכאן ולכאן. לאחר ששקלתי את כל הנסיבות, נראה לי כי קיימת חלופת מעצר שיש בכוחה להשיג את תכלית המעצר. לפיכך אני מורה כדלקמן:

1.העורר ישוחרר למעצר בית מלא בבית אחיו וגיסתו, ענת ורמי קלימיאן במושב מזור, ויהיה בפיקוח שניהם או אחד מהם חליפות, במשך כל שעות היממה.

2.הוא יהיה רשאי לצאת ליחידת הגמילה בליווי מי מבני הזוג.

3.העורר יועמד בפיקוח מעצרים, ושירות המבחן ישמש כגורם סמכותי המלווה את התהליך.

4.העורר לא יבוא במגע, בכל דרך שהיא, עם עדת התביעה 7.

5.העורר יפקיד ערבון בסכום של 5,000 ₪ וכן יחתום על ערבות עצמית בסכום של 10,000 ₪ וכך יעשו גם בני הזוג קלימיאן.

6.דרכונו של העורר יופקד במזכירות בית המשפט והוא לא יוכל לצאת את הארץ.

7.תוך 10 ימים מיום 17.12.02 יוגש תסקיר משלים של שירות המבחן, שיודיע על תוצאות האבחון, ובהתאם לכך יוחלט על המשך הטיפול בערר. ככל שיהיה צורך בכך, ייקבע מועד לדיון נוסף בפני. היה והעורר לא יימצא מתאים לתכנית גמילה כלשהי, ניתן יהיה לשקול שנית את שאלת המשך מעצרו.