בש"פ 916/00 סייח יעקב נ. מדינת ישראל

העורר היה מעורב בתאונת-דרכים קטלנית, והואשם בבית-המשפט לתעבורה בבאר-שבע בגין גרימת מוות ברשלנות. עם הגשת כתב-האישום, נפסל העורר מהחזקת רישיון-נהיגה עד תום הליכי המשפט. עררים שהגיש לבית-המשפט המחוזי ולבית-המשפט העליון נדחו.

העורר הגיש בקשה לעיון חוזר, בטענה כי חל כרסום ראייתי בעדותו של הבוחן המשטרתי. בהחלטה מתאריך 30.12.99 נקבע, כי אמנם, על-פי הצילומים שהוגשו לבית-המשפט ממקום התאונה, יש תימוכין לטענת הכרסום בראיות. עם זאת, בית-המשפט לא היה מוכן להחליט בבקשה בטרם סיום עדותו של הבוחן, אשר הופסקה בעיצומה של החקירה הנגדית. כחודש לאחר מתן ההחלטה, ערר עליה העורר. הערר, בגדרו חזר העורר על טענתו, נדחה מאותם טעמים. שבועות ספורים לאחר-מכן, הוגש הערר המונח בפניי. בתוך כך חלפו כחודשיים וחצי מאז הופסקה עדותו של הבוחן.

עררים אלו אינם מובנים לי. משקבע בית-המשפט לתעבורה, כי יכריע בשאלה, האם אמנם חל כרסום בראיות, בתום עדותו של הבוחן, מן הדין היה לפנות אל בית-המשפט בבקשה להמשיך את הדיון במועד מוקדם ככל הניתן. יש להצטער על בחירתו של העורר לפנות לבית-משפט זה, במקום לפנות בדרך הראויה, ולבקש את המשך הדיון בהקדם.

החלטת בית-המשפט לתעבורה אף נכונה לגופה. אכן, לא ניתן לקבוע האם אמנם חל כרסום בראיות, אלא בתום החקירה החוזרת, בגדרה ייחקר הבוחן בעניין התצלומים שהוגשו לבית-המשפט.

אשר-על-כן, הערר נדחה.

עם זאת, לנוכח הערת בית-המשפט לתעבורה, לפיה ייתכן שיש בטענת העורר ממש, ראוי לקבוע את מועד המשך הדיון בהקדם. נאמר לי, שאמנם נקבע מועד לדיון בשבוע הבא, ויש לקוות, כי העדות של הבוחן תסתיים בישיבה זו, ולאחריה יוכל העורר לשוב ולטעון טענתו בפני בית-המשפט לתעבורה.