בש"פ 9166/99 אלכסנדר סמסונוב נ. מדינת ישראל

נגד העורר ושני אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: החוק), שוד בנסיבות מחמירות, בצוותא עם אחרים, לפי סעיף 402(ב) ו29- לחוק, גרם חבלה בכוונה מחמירה, בצוותא עם אחרים, לפי סעיף 329 ו29- לחוק, כליאת שווא, בצוותא עם אחרים, לפי סעיף 377 ו29-, ותקיפה בצוותא, לפי סעיף 379 ן29- לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.10.99, לאחר שהצטיידו באקדח עם משתיק קול, באזיקים, בסכין ובנונצ'קו (כלי לחימה יפני), התייצבו העורר, שנים אחרים המואשמים עמו בכתב האישום, ואדם נוסף, בדירתו של המתלונן. לאחר שנכנסו לדירה, הכו את המתלונן בחוזקה בכל חלקי גופו, ונטלו מכיסיו כ2000- דולר קנדי, כ1700- דולר אמריקאי ותכשיטים שונים. משלא נאות לגלות להם היכן מצוי שאר כספו, קשרו הארבעה את המתלונן, הכניסו אותו לאמבט מלא מים, וטבלו את ראשו באמבט מספר רב של פעמים, תוך שהם מכים אותו בחוזקה בעורפו וביתר חלקי גופו עד שנתערפלה הכרתו. כתוצאה מהמכות, נגרמו למתלונן המטומות בכל חלקי גופו, נפלו שתיים משיניו והודגמו שברים בשתיים מצלעותיו. עוד נאמר בכתב האישום, כי משהגיעו לדירה שני שותפיו לדירה של המתלונן, הורו הארבעה לשותפתו של המתלונן להישאר בסלון, תחת שמירתו של נאשם 3 (להלן: אמיל) בזמן שהשלושה האחרים הובילו את השותף לחדרו, שם הוכה באגרופים בפניו, תוך שהוא נדרש לכספי המתלונן. בעקבות המכות שספג, אושפז השותף בבית-חולים. הארבעה עזבו את הדירה רק כאשר סברו, בטעות, כי שותפתו של המתלונן הצליחה להזעיק את המשטרה.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר ושותפיו עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט צ' הרטל) הורה על מעצרם של העורר ושל נאשם 1 (להלן: אלכסיי), אך שיחרר את נאשם 3 (אמיל), בקובעו כי חלקו בפרשה היה מינורי. על מעצרו של העורר הוגש הערר שבפניי.

בדיון בערר, טען בא-כוח העורר טענות שונות, שיש בהן, לדעתו, כדי להצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לטענתו, העורר הינו אדם צעיר, בן 21 בלבד, ללא עבר פלילי. בא-כוח העורר אינו חולק על כך כי המעשים הנטענים בכתב האישום הינם מעשים חמורים ביותר, אך לטענתו, יוזם האירועים והדומיננטי מבין הארבעה היה אלכסיי, ואילו חלקו של העורר בפרשה היה קטן. לטענתו, העורר היה פאסיבי, והוא נגרר, מתוך פחד, אחר אלכסיי. בא-כוח העורר מציין כי שני המתלוננים הדגישו בהודעותיהם את חלקו הדומיננטי של אלכסיי, והעידו כי הוא בלבד היה זה שהיכה אותם. משכך, טוען הסניגור, בדומה לאמיל אשר שוחרר לחלופת מעצר, גם חלקו של העורר בפרשה היה קטן, ומשכך, אין הצדקה להבחין לעניין המעצר בין העורר לבין אמיל.

באת-כוח המשיבה התנגדה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. היא אמנם לא חלקה על כך שאלכסיי הוא הדמות הדומיננטית בפרשה ואלימותו חמורה מאד, אך לטענתה, קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר לא נגרר אחרי אלכסיי אלא היה חלק מהתכנית מלכתחילה. לדבריה, העורר עצמו, בהודעתו הראשונה, הודה כי נטל חלק פיזי במכות, אך חזר בו מדברים אלה בהודעתו השניה. כמו כן, מהודעתו של המתלונן עולה כי העורר אחז בסכין, שבאמצעותה איים עליו. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי אין להשוות בין העורר לבין אמיל ששוחרר לחלופה, אשר כלל לא נטל חלק במכות, והצטרף אל החבורה ברגע האחרון תמורת הבטחה שיקבל 300 ש"ח.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

כתב האישום מתאר מסכת מעשי זוועה שבוצעו במתלונן. מחומר הראיות אכן עולה, כי הרוח החיה והאדם הדומיננטי ב"מבצע" שאורגן נגד המתלונן היה אלכסיי. עם זאת, אין לומר כי העורר שלפניי היה פאסיבי. העורר ביחד עם אלכסיי ואדם נוסף שהצליח להימלט, תיכננו מראש את מעשי האלימות נגד המתלונן. כאמור, על פי הנטען בכתב האישום, הם הצטיידו באקדח עם משתיק קול, באזיקים, בסכין ובנונצ'קו כדי לבצע את זממם.

אם כי רוב מעשי האלימות בוצעו על ידי אלכסיי, מחומר החקירה עולה

כי העורר היה מלכתחילה בסוד התכנית, ושיתף פעולה עם אלכסיי בארגון הפעולה. לאחר כניסתם של הארבעה לדירת המתלונן, הסתובב העורר בין חדרי הדירה וחיפש את כספו של המתלונן. עוד עולה מחומר החקירה, כי העורר החזיק סכין גדולה בידו וכן את הנונצ'קו, ואיים על המתלונן כי מוטב לו לשלם. העורר הוא אף זה שהביא את אמיל למפגש בו גוייס אמיל על ידי אלכסיי להצטרף לחבורה.

בנסיבות אלה, אין לומר כי העורר היה משתתף פאסיבי, ונראה, לכאורה, כי היה יד ימינו של אלכסיי ונטל חלק פעיל בתכנון ובביצוע.

נוכח האמור, גם אין לקבל את טענת סניגורו של העורר, כי אין להבחין בינו לבין אמיל. לפיכך, צדק השופט קמא בדרגו את המשתתפים בארוע כך, שחלקו של אמיל היה קטן מחלקם של האחרים.

בהתחשב באלימות הקשה שאפיינה את האירוע נשוא האישום ובכך שהעורר ואלכסיי הביאו עמם נשק חם וקר, ניתן לקבוע כי קמה עילת מעצר מחמת מסוכנות, וכי לא עלה בידי העורר להפריך מסוכנות זו.

בנסיבות אלה, אף אין לשחרר את העורר בתנאים של חלופה למעצר.

הערר נדחה.