בש"פ 9171/00 ח'יר ח'יר נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע אינוס ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות בילדה כבת ארבע שנים. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום בירור משפטו. בערר שלפניי נטען כי להאשמתו של העורר אין תשתית ראייתית לכאורית, וכן כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שנמנע מלדון בהצעת העורר לחלופת מעצר שהוצגה לפניו.

שמיעת טענות הסניגור ובאת-כוח המדינה הניחה את דעתי כי אין יסוד להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי ביחס לקיומן של ראיות לכאורה. גם הסניגור, לאמיתו של דבר, איננו חולק כי ראיה לכאורה לאשמתו של העורר מצויה בהודייה עובדתית שמסר העורר בשלב החקירה; אלא שטענתו היא כי בשל סתירות בה לוקה האימרה שנמסרה על-ידיו מתבקש בית המשפט המחוזי לפסול את קבילותה או לא לייחס לה משקל ראייתי. נראה לי שטענה זו מקומה להתברר במסגרת משפטו של העורר בפני בית המשפט המחוזי. לא למותר לציין כי בידי התביעה מצויות גם עדויות מפיהם של עדי ראייה, שהבחינו בעורר בשעת המעשה.

מהחלטת השופט המלומד נובע כי הסניגור טען בפניו כי על בית המשפט לשקול חלופת מעצר. מהחומר המצוי בפניי אינני יכול להעלות אם הובאה בפני בית המשפט חלופת מעצר קונקרטית. בדיון בפניי טען הסניגור, כי הצעתו היתה שהעורר ישוחרר בתנאי שיימצא בתנאי מעצר בית מלא בכפר תרשיחא, בפיקוח צמוד של אנשים שיערבו לשחרורו. השאלה אם בהצעה זו יש חלופת מעצר מניחה את הדעת טעונה בדיקה; ובדיקה זו טרם קוימה.

העורר נבדק על-ידי ועדת איבחון, כמשמעה בחוק הסעד (טיפול במפגרים), בחודש ספטמבר. ועדת האבחון לא הגיעה לכלל מסקנה ברורה ביחס למצבו של העורר, וכשביקש הסניגור מבית המשפט המחוזי לשוב ולהעמיד את העורר בפני ועדת האיבחון לשם השלמת הבדיקה, הודיעה המאשימה כי היא מתנגדת להעברתו של העורר מבית המעצר שבו הוא נתון למוסד בכפר נחמן לצורך הבדיקה. בית-המשפט המחוזי טרם החליט בעניין זה. באת-כוח המדינה בטיעונה לפניי העירה, כי אם תוצב המדינה בפני האפשרות שבית המשפט המחוזי יחליט לשחרר את העורר בתנאים של חלופת מעצר, אפשר שתציע לקבל את בקשת הסניגור להשלמת הבדיקה של ועדת האיבחון, ובלבד שהעורר יוחזק בכפר נחמן באגף סגור.

לשם בדיקת האפשרויות החלופיות הללו הנני מחליט לקבל את הערר ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. אין צריך לומר שאינני נוקט כל עמדה ביחס לאיזו מן השאלות. כל עוד לא יחליט בית המשפט המחוזי החלטה אחרת, בדבר שחרורו או מעצרו של העורר, יישאר העורר במעצר על-פי ההחלטה הקיימת.