בש"פ 9174/99 עמרם כהן נ. מדינת ישראל

שני העוררים הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והואשמו בשתי עבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. על פי המתואר בכתב האישום, תקפו השניים את המתלוננים - שלושה אחים. העורר 1 דקר את המתלונן תומר ופצע אותו, ושני העוררים גם יחד גרמו לחבלות ושבירת שיניים למתלונן עופר.

עם הגשת כתב האישום נעצרו העוררים עד תום ההליכים. העורר 1 שוחרר ביום 15.3.99 בעקבות ערר שנדון בבית משפט זה, ועורר 2 שוחרר ביום 30.6.99 בעיון חוזר בבית המשפט המחוזי. עורר 1 חויב להישאר במעצר בית מלא באשקלון ולאחר מכן הומר המקום למושב איתן. עורר 2 חויב להישאר במעצר בית מלא באילת.

שתי טענות עיקריות בפי בא-כוחם של העוררים: האחת, כי מעצר הבית שהעוררים נתונים בו הוא ממושך ובמשך כל התקופה נשמעו רק שני עדי תביעה (שני מתלוננים) ולא נתקיימו ישיבות נוספות, והשניה, כי הם צריכים לעבוד לפרנסתם, ובמיוחד העורר 1, אשר יש לו בן קטן בגיל הגן ואשתו ילדה אך לפני שבוע את ילדתם.

לכאורה, ועל פניהן, נראות טענות אלה כטענות רציניות, אלא, שלאחר בירור כל העובדות, כפי שהן עולות משורה של החלטות של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את הטענות בדיון בפניי, הגעתי למסקנה כי נימוקי העוררים אינם יכולים לעמוד.

אשר להתמשכות המשפט - אכן מתנהל המשפט בעצלתיים, אלא, שבהחלטתו מיום 11.10.99, פרט סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט פלפל) את השתלשלות העובדות הנוגעות לשמיעת משפטם של העוררים ולשינוי תנאי החלופה, ומתברר כי במהלך התקופה הגיש בא-כוח העוררים אחת-עשרה בקשות שונות לשינוי תנאי מעצר הבית ולחופשות ויציאות מיוחדות לעורר 1 שכולן אושרו. בין היתר, התקיימו בעניין זה ישיבות של בית המשפט. לעומת זאת, במשך כל התקופה הוגשו על ידי באי-כוחם של העוררים בקשות לדחיית שמיעת ההוכחות. עקב בקשות אלה נדחו מועדים שונים שהיו קבועים בבית המשפט. נוכח ריבוי בקשות הדחייה מצד אחד, וריבוי הבקשות לשינוי תנאי החלופה מצד אחר, אף סבר סגן הנשיא המלומד, כי בקשות לעיון חוזר בתנאי השחרור בערובה שהוגשו על-ידי בא-כוח העורר 1 הן טורדניות.

אשר לעורר 2 שחויב לשהות באילת שונו תנאי מעצר הבית, כך שבהסכמת התביעה אופשר לו לחפש עבודה באילת. גם היום בדיון לפניי, הסכים בא-כוח התביעה כי כל אחד מן העוררים יוכל לצאת ממעצר הבית לצורכי עבודה, ובלבד שלא ישהו בקרית-גת עיר מגוריהם, בה בוצעו, לכאורה, העבירות המיוחסות להם.

בדיון שנתקיים לפניי ביקשתי לשמוע מהסניגור האם יש לשני העוררים מקום עבודה בקרית-גת והאם יש מעביד שיעסיק אותם, אם ישובו לעיר זו. לא קיבלתי בעניין זה תשובה מניחה את הדעת. התשובה היתה כי בקרית-גת העוררים "יוכלו להסתדר" ויימצא מי שיקבלם לעבודה.

על רקע כל האמור לעיל, בהתחשב בכך שלשני העוררים הרשעות קודמות ובהן הרשעות בעבירות אלימות, ובהתחשב בכך שבתיק התלוי ועומד נגדם מיוחסות להם שתי עבירות אלימות חמורות, אינני רואה כי ניתן לשנות שינוי נוסף בתנאי שחרורם בערובה והם יישארו בתנאי החלופה שאושרו להם מחוץ לעיר מגוריהם. אם יהיה בידם להראות כי ישנו מעסיק המוכן להעסיקם, בין באשקלון, במושב איתן, או בכל מקום אחר שאינו קרית-גת - ביחס לעורר 1, ובין באילת - ביחס לעורר 2, יאופשר להם לצאת ממעצר הבית לעבודה.

הערר נדחה.